הפרקים הקרובים (ל'-ל"ג) כוללים אוסף נבואות גאולה.

פתיחה (א-ג)

ה' מצווה את ירמיהו לכתוב את הדברים "אֶל־סֵפֶר", מכיוון שמדובר באוסף של נבואות גאולה "וַהֲשִׁבֹתִים אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם וִירֵשׁוּהָ" (ג).

המצב הקשה של ירושלים והגאולה (ד-יא)

אמנם ירושלים מתוארת כאחוזת פחד "מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל־גֶּבֶר יָדָיו עַל־חֲלָצָיו כַּיּוֹלֵדָה וְנֶהֶפְכוּ כָל־פָּנִים לְיֵרָקוֹן" (ו), אך הנביא מודיע שה' יושיע את ישראל "אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק וְלֹא־יַעַבְדוּ־בוֹ עוֹד זָרִים" (ח). הנביא מעודד את ישראל "אַל־תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם־ה' וְאַל־תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק... כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם" (יא).

ה' ישמע לשוועת ישראל (יב-יז)

העם נמצאים במצב קשה "אָנוּשׁ לְשִׁבְרֵךְ נַחְלָה מַכָּתֵךְ. אֵין־דָּן דִּינֵךְ לְמָזוֹר רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ" (יב-יג). בניגוד למאהבים של ירושלים שעזבו אותה, ה' לא עוזב את ירושלים: הוא ישמע לתפילותיה ויושיע אותה: "כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם־ה' כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ" (יז).

המציאות בגאולה (יח-כה)

הנביא מתאר כיצד ירושלים תבנה מחדש "וְנִבְנְתָה עִיר עַל־תִּלָּהּ וְאַרְמוֹן עַל־מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב" (יח), והעיר תהיה מלאה "וְיָצָא מֵהֶם תּוֹדָה וְקוֹל מְשַׂחֲקִים וְהִרְבִּתִים וְלֹא יִמְעָטוּ" (יט). בנוסף למצב הטוב של העיר, גם הקשר בין ה' וישראל ישתקם: "וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים" (כב). במקביל לכך ה' יפרע ברשעים ובחוטאים, ולא יביא עליהם את הגאולה: "הִנֵּה סַעֲרַת ה' חֵמָה יָצְאָה סַעַר מִתְגּוֹרֵר עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל. לֹא יָשׁוּב חֲרוֹן אַף־ה' עַד־עֲשֹׂתוֹ וְעַד־הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ" (כג-כד).