נבואת ירמיהו על חורבן המקדש (א-ו)
ה' מצווה את ירמיהו לעמוד בחצר בית ה' ולדבר בפני כל העם. הנביא קורא לעם לשוב בתשובה ולתקן את מעשיהם, כי אחרת " וְנָתַתִּי אֶת־הַבַּיִת הַזֶּה כְּשִׁלֹה וְאֶת־הָעִיר הַזֹּאת אֶתֵּן לִקְלָלָה לְכֹל גּוֹיֵ הָאָרֶץ" (ו). נבואה זו נאמרת "בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה" (א)
משפט ירמיהו: תגובת השומעים, תגובת ירמיהו ופסק הדין (ז-טז)
הכהנים, הנביאים והעם שומעים את הדברים וזועמים "מַדּוּעַ נִבֵּיתָ בְשֵׁם־ה' לֵאמֹר כְּשִׁלוֹ יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה וְהָעִיר הַזֹּאת תֶּחֱרַב מֵאֵין יוֹשֵׁב?" (ט). שרי יהודה, השופטים, שומעים את הדברים ומקיימים משפט. הכהנים והנביאים טוענים שירמיהו צריך למות, מכיוון שהוא ניבא חורבן על ירושלים והמקדש. ירמיהו להגנתו טוען שה' שלח אותו לומר את הדברים האלה. שרי יהודה פוסקים שלירמיהו אין דין מוות, מכיוון שהוא דיבר בשם ה'.
שני תקדימים: מיכה המורשתי ואוריהו בן שמעיהו (יז-כד)
לאחר פסק הדין קמים אנשים מזקני הארץ ומזכירים שני תקדימים דומים למקרה של ירמיהו: מיכה, שפעל בימי חזקיהו, ניבא על חורבן המקדש. בעקבות הנבואה חזקיהו והעם חזרו בתשובה, תקנו את מעשיהם וה' לא הגשים את נבואת הפורענות. מהמקרה של מיכה ניתן ללמוד שירמיהו זכאי. לעומת זאת מתקדים אחר ניתן ללמוד את ההיפך. אוריהו בן שמעיהו, שפעל בימי יהויקים, גם כן ניבא על חורבן המקדש. יהויקים רדף אחריו, ולכן הוא ברח למצרים. יהויקים שלח שליחים למצרים והם הרגו את אוריהו. ממקרה אוריהו ניתן ללמוד שלירמיהו מגיע גזר דין מוות.
בסופו של דבר ירמיהו לא מת: "אַךְ יַד אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן הָיְתָה אֶת־יִרְמְיָהוּ לְבִלְתִּי תֵּת־אֹתוֹ בְיַד־הָעָם לַהֲמִיתוֹ" (כד).