הפורענות מגיעה בעקבות עבודה בבמות (א-ד)
קטע קצר זה מלמד שהפורענות מגיעה בעקבות העבודה בבמות "כִּזְכֹּר בְּנֵיהֶם מִזְבְּחוֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם עַל־עֵץ רַעֲנָן עַל גְּבָעוֹת הַגְּבֹהוֹת" (ב). הפורענות מתוארת בצורה קשה וחד משמעית: "וְשָׁמַטְתָּה וּבְךָ מִנַּחֲלָתְךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ וְהַעֲבַדְתִּיךָ אֶת־אֹיְבֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא־יָדָעְתָּ" (ד).
מזמורים ואמירות חכמה (ה-יג)
בפסקה זו מובאים כמה מזמורים ואמירות חכמה, הנוגעות לצדק הא-להי. המזמור הראשון עוסק בצדיק וברשע ומנגיד ביניהם: "אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן־ה' יָסוּר לִבּוֹ", ולעומת זאת "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ" (ז). לסיכום, הנביא מציין שרק ה' יודע כיצד לתת גמול נכון: "אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו" (י).
הנביא מתמודד עם אויביו (יד-יח)
קטע זה נפתח בתחינה לה' "רְפָאֵנִי ה' וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה" (יד). הדובר מבקש מה' שיגמול לאויביו גמול המגיע להם, ושהוא עצמו יוושע: "יֵבֹשׁוּ רֹדְפַי וְאַל־אֵבֹשָׁה אָנִי יֵחַתּוּ הֵמָּה וְאַל־אֵחַתָּה אָנִי הָבִיא עֲלֵיהֶם יוֹם רָעָה וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם" (יח).
נבואה על חשיבות שמירת השבת (יט-כז)
בפסקה זו הנביא מוכיח את העם על חילול השבת ומבהיר ששמירת השבת יכולה להציל את עם ישראל מהפורענות. הנביא בעיקר עוסק באיסור מסחר בשבת, איסור שלא נזכר בתורה אך מוכר מקטע זה ובעיקר מהתיאור בספר נחמיה בימי הבית השני. הנביא מסיים את הנבואה בכך שחילול השבת יוביל לפורענות "וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִַם וְלֹא תִכְבֶּה" (כז).