גם לאחר הפורענות – העם ימשיך לחטוא (א-ג)
בפסקה זו מתואר כיצד גם לאחר הפורענות, שארית העם ימשיכו לחטוא ולעבוד עבודה זרה: "בָּעֵת הַהִיא נְאֻם־ה' יוֹצִיאוּ אֶת־עַצְמוֹת מַלְכֵי־יְהוּדָה... וְאֵת עַצְמוֹת יוֹשְׁבֵי־יְרוּשָׁלִָם מִקִּבְרֵיהֶם. וּשְׁטָחוּם לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר אֲהֵבוּם וַאֲשֶׁר עֲבָדוּם" (א-ב). כך שארית העם "בוחרים" במות במקום בחיים "וְנִבְחַר מָוֶת מֵחַיִּים לְכֹל הַשְּׁאֵרִית" (ג).
העם לא מוכן לשוב לדרך הישר (ד-יב)
הנביא תוהה "מַדּוּעַ שׁוֹבְבָה הָעָם הַזֶּה יְרוּשָׁלִַם מְשֻׁבָה נִצַּחַת הֶחֱזִיקוּ בַּתַּרְמִת מֵאֲנוּ לָשׁוּב?" (ה). הנביא מתאר כיצד "אֵין אִישׁ נִחָם (=מתחרט) עַל־רָעָתוֹ לֵאמֹר מֶה עָשִׂיתִי" (ו). בניגוד לבעלי החיים שמכירים את הכללים שלהם, עם ישראל לא מכיר בדרך ה'. הנביא פונה באופן ישיר אל החכמים שבעם ותוהה כיצד הם קוראים לעצמם חכמים שהרי "הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים" (ח), וגם הם יפגעו בפורענות "הֹבִשׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ" (ט).
תיאור הפורענות (יג-יז)
בעקבות חטאי העם, ה' יביא על העם את הפורענות, שבעקבותיה כמעט ולא תהיה שארית בירושלים "אָסֹף אֲסִיפֵם נְאֻם־ה' אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה" (יג). אמנם העם מקווים לטוב, אך לפתע תבוא הפורענות ותפגע בהם "קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב לְעֵת מַרְפֵּה וְהִנֵּה בְעָתָה" (טו).
קינה (יח-כג)
בפסקה זו מובאים דברי קינה של העם והנביא. הנביא אומר "הִנֵּה־קוֹל שַׁוְעַת בַּת־עַמִּי מֵאֶרֶץ מַרְחַקִּים הַה' אֵין בְּצִיּוֹן אִם־מַלְכָּהּ אֵין בָּהּ?" (יט) והעם מקוננים גם הם "עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ" (כ). הנביא ממשיך לתהות מדוע תפילות העם לא נענות ולבסוף הוא מבקש "מִי־יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת־עַמִּי" (כג).