תקציר ירמיהו פרק ז'

הנבואה בחצר בית ה' (א-טו)

ירמיהו מתייצב בשער בית המקדש וקורא לעם לשפר את מעשיהם כדי שה' לא יחריב את המקדש. הנביא מבהיר לעם שאין להתייחס לנביאי השקר שאומרים "הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה" (ד), כלומר אלו שבטוחים שבית ה' לא ייחרב. ירמיהו מזכיר לעם את חורבן שילה ומקביל בין חורבן שילה לחורבן ירושלים והמקדש שעתיד להתרחש, אם העם לא ישמעו לדברי ה'.

הנביא לא צריך להתפלל עבור העם (טז-כ)

ה' מצווה את הנביא לא להתפלל עבור העם "כִּי־אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֹתָךְ" (טז). הסיבה שה' לא שומע את תפילת הנביא היא שהעם חוטא ופונה לעבודה זרה. המסקנה המתבקשת היא שהפורענות שתגיע לא תיפסק, ויהיה חורבן טוטאלי "לָכֵן כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה... וּבָעֲרָה וְלֹא תִכְבֶּה" (כ).

יש לשמוע בקול ה' (כא-כח)

כדי להבהיר שהדבר החשוב ביותר הוא לשמוע בקול ה', ה' מבהיר שהוא לא ציווה את עם ישראל ביציאתם ממצרים על קורבנות, כי אם לשמוע בקולו "כִּי לֹא־דִבַּרְתִּי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל־דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח. כִּי אִם־אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי לְעָם" (כב-כג). בניגוד לצו החשוב, עם ישראל לא שומע בקול ה': "וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת־אָזְנָם וַיַּקְשׁוּ אֶת־עָרְפָּם הֵרֵעוּ מֵאֲבוֹתָם" (כו).

הפורענות תגיע ותכה באופן קשה (כט-לד)

בעקבות החטאים של העם, הכוללים עבודה זרה בבית המקדש ("שָׂמוּ שִׁקּוּצֵיהֶם בַּבַּיִת אֲשֶׁר־נִקְרָא־שְׁמִי עָלָיו לְטַמְּאוֹ") הפורענות תכה ותחריב את ירושלים לחלוטין "וְהִשְׁבַּתִּי מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמֵחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה כִּי לְחָרְבָּה תִּהְיֶה הָאָרֶץ" (לד).