פרקנו פותח חטיבה חדשה בספר יחזקאל: נבואות נחמה וגאולה. פרקנו הוא מעין פרק מעבר בין הפורענות לנחמה ולגאולה. הפרק חוזר על כמה עניינים שכבר ראינו בספר יחזקאל, כמו תורת הגמול, והיחס בין יושבי ירושלים לגולים. החידוש המרכזי בפרק הוא בוא הפליט שהודיע ליחזקאל על חורבן ירושלים ומעמדו החדש של הנביא.
תפקיד הנביא ותורת הגמול (א-כ)
הפרק פותח בתיאור משל הצופה בתורה נרחבת, ולאחר מכן מבהיר את הנמשל (בדומה לפרק ג'): הנביא צריך להיות "צופה" המזהיר את העם על מעשיו. עליו להבהיר לרשע שהוא יכול לשוב בתשובה ולצדיק שעליו להקפיד להמשיך במעשיו הטובים, כי אם ירשיע – הוא ייפרע. המסקנה העולה מכל אלו היא שה' גומל לאדם על פי מעשיו: "אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפּוֹט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל" (כ).
בוא הפליט (כא-כב)
פסוקים אלה מחזירים את הקורא לפסקה שלפני הנבואות על הגויים: "בַּיּוֹם הַהוּא יָבוֹא הַפָּלִיט אֵלֶיךָ לְהַשְׁמָעוּת אָזְנָיִם. בַּיּוֹם הַהוּא יִפָּתַח פִּיךָ אֶת-הַפָּלִיט וּתְדַבֵּר וְלֹא תֵאָלֵם עוֹד וְהָיִיתָ לָהֶם לְמוֹפֵת וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי ה'" (כ"ד, כו-כז). כעת, מגיע הפליט ומודיע ליחזקאל על החורבן: "הֻכְּתָה הָעִיר" (כא). זמן הגעת הפליט לא ברור. לפי הכתוב עולה שהפליט הגיע לאחר שנה וחצי מהחורבן, אך זמן זה נשמע רחוק מדי. בעל המצודות הציע שהפליט הגיע אחרי חצי שנה והפער קשור לספירה מתשרי או מניסן. בכל אופן בעקבות הידיעה על החורבן מסתיימת תקופת השתיקה של יחזקאל: "וַיִּפָּתַח פִּי וְלֹא נֶאֱלַמְתִּי עוֹד" (כב).
"לנו נתנה הארץ למורשה" (כג-כט)
יושבי הארץ טוענים ש"אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת־הָאָרֶץ וַאֲנַחְנוּ רַבִּים לָנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה" (כד), כפי שכבר טענו אנשי ירושלים לפני החורבן (י"א, טו). ה' מודיע שהם טועים, הארץ תהפוך לשממה, ולא תהיה תקומה לשארית העם בארץ: "וְנָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה וְנִשְׁבַּת גְּאוֹן עֻזָּהּ וְשָׁמְמוּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵין עוֹבֵר" (כח).
מעמדו של הנביא לאחר החורבן (ל-לג)
בניגוד לפתיחת הספר, שם ה' מתאר כיצד יחזקאל עומד להשמיע את דבריו ל'בית המרי', שלא ישמעו לו, כעת ה' מתאר כיצד ירצו לשמוע את דברי הנביא "בֹּאוּ־נָא וְשִׁמְעוּ מָה הַדָּבָר הַיּוֹצֵא מֵאֵת ה'" (ל), ואף יבואו אליו "וְיָבוֹאוּ אֵלֶיךָ כִּמְבוֹא־עָם וְיֵשְׁבוּ לְפָנֶיךָ עַמִּי וְשָׁמְעוּ אֶת־דְּבָרֶיךָ וְאוֹתָם לֹא יַעֲשׂוּ" (לא). לאחר בוא החורבן יבינו העם שנביא היה בתוכם "וּבְבֹאָהּ הִנֵּה בָאָה וְיָדְעוּ כִּי נָבִיא הָיָה בְתוֹכָם" (לג), ולכן הם יאמינו לו וירצו לשמוע את דבריו.