יום ה' על מצרים (א-יט)

בניגוד לנבואות האחרות, נבואה זו לא כוללת תאריך. הנביא מתאר כיצד יום ה' יבוא על מצרים "וּבָאָה חֶרֶב בְּמִצְרַיִם וְהָיְתָה חַלְחָלָה בְּכוּשׁ בִּנְפֹל חָלָל בְּמִצְרָיִם וְלָקְחוּ הֲמוֹנָהּ וְנֶהֶרְסוּ יְסֹדוֹתֶיהָ" (ד). כחלק מתיאור החורבן מתוארים גם שינויים קוסמיים: "וְנָתַתִּי יְאֹרִים חָרָבָה" (יב); "וּבִתְחַפְנְחֵס חָשַׂךְ הַיּוֹם בְּשִׁבְרִי־שָׁם אֶת־מֹטוֹת מִצְרַיִם" (יח). הנביא מזכיר בפסוקים יג-יט את ערי מצרים שיחרבו, ולבסוף מזכיר את המטרה העליונה: "וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'" (יט).

מצרים ובבל (כ-כו)

הנבואה נפתחת בתאריך: "וַיְהִי בְּאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ", ארבעה חודשים לפני החורבן. הנביא מדמה את מצרים ובבל כזרועות: זרוע מלך מצרים תשבר "וְהִנֵּה לֹא־חֻבְּשָׁה" (כא), ואילו זרועותיו של מלך בבל יתחזקו "וְחִזַּקְתִּי אֶת־זְרֹעוֹת מֶלֶךְ בָּבֶל וְנָתַתִּי אֶת־חַרְבִּי בְּיָדוֹ וְשָׁבַרְתִּי אֶת־זְרֹעוֹת פַּרְעֹה וְנָאַק נַאֲקוֹת חָלָל לְפָנָיו" (כד). לאחר חורבן מצרים, תתרחש גם גלות "וַהֲפִצוֹתִי אֶת־מִצְרַיִם בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִי אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת" (כו).