תקציר יחזקאל פרק כ"ח

גאותו של נגיד צור (א-י)

נבואה זו מוקדשת ל"נגיד צור", וכנראה הכוונה למלך צור. הנביא מאשים את מושל צור בגאווה יתירה, עד למחשבה שהוא אל: "אֵל אָנִי מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים", וכך גם חשב שהוא חכם יותר מדניאל, החכם האוגריתי (שהוזכר גם לפני כן, י"ד, יד). נגיד צור חשב ב"חכמתו" להרבות  בנכסים, צבא וכסף, אך אלו לא יסייעו לו בשעת צרה: ה' יביא עליו זרים ויפגעו בו. הנביא לועג לנגיד צור ותוהה: "הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי לִפְנֵי הֹרְגֶךָ וְאַתָּה אָדָם וְלֹא־אֵל בְּיַד מְחַלְלֶיךָ. מוֹתֵי עֲרֵלִים תָּמוּת בְּיַד־זָרִים כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (ט-י).

הנבואה על מלך צור (יא-יט)

נבואה זו סתומה. הנביא מתאר את מלך צור כמי שהיה בגן עדן, והוא התהלך ככרוב בהר הקודש, "תָּמִים אַתָּה בִּדְרָכֶיךָ מִיּוֹם הִבָּרְאָךְ עַד־נִמְצָא עַוְלָתָה בָּךְ" (טו). אך מרוב חטאיו הוא חילל את הר הקודש "בְּרֹב רְכֻלָּתְךָ מָלוּ תוֹכְךָ חָמָס וַתֶּחֱטָא וָאֲחַלֶּלְךָ מֵהַר אֱלֹהִים... גָּבַהּ לִבְּךָ בְּיָפְיֶךָ שִׁחַתָּ חָכְמָתְךָ עַל־יִפְעָתֶךָ עַל־אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ לִפְנֵי מְלָכִים נְתַתִּיךָ לְרַאֲוָה בָךְ" (טז-יז). נבואה זו מזכירה בצורה מסוימת את סיפור גן עדן שבספר בראשית, אך שונה ממנו בהיבטים רבים.

נבואה על צידון (כ-כד)

לאחר הנבואות על צור, מופיעה כאן נבואה על צידון "הִנְנִי עָלַיִךְ צִידוֹן וְנִכְבַּדְתִּי בְּתוֹכֵךְ וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה' בַּעֲשׂוֹתִי בָהּ שְׁפָטִים וְנִקְדַּשְׁתִּי בָהּ" (כב). בניגוד לנבואות האחרות על הגויים, הנביא לא מזכיר חטא כלשהו של צידון.

דברי נחמה לישראל (כה-כו)

במקביל לדברי החורבן על העמים, משולבים כאן דברי נחמה לישראל: "כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי ה' בְּקַבְּצִי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן־הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם וְיָשְׁבוּ עַל־אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב. וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח בַּעֲשׂוֹתִי שְׁפָטִים בְּכֹל הַשָּׁאטִים אֹתָם מִסְּבִיבוֹתָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם" (כה-כו).