פרקנו ממשיך את הנבואות על צור, ולפנינו קינה על צור. קינה זו ייחודית מכיוון שהיא כוללת תיאור מפורט על גדולתה ועושרה של צור, בניגוד לרוב הקינות במקרא שלרוב מעבירות את המבע הרגשי על חורבן עיר. במהלך הפרק הנביא מדמה את צור ל"אנייה".
האנייה – צור (א-יא)
צור מתוארת כמי שמעידה על יופיה "אַתְּ אָמַרְתְּ אֲנִי כְּלִילַת יֹפִי. בְּלֵב יַמִּים גְּבוּלָיִךְ בֹּנַיִךְ כָּלְלוּ יָפְיֵךְ" (ג-ד). ה"אנייה" עשויה מחומרים יקרים "בְּרוֹשִׁים מִשְּׂנִיר בָּנוּ לָךְ אֵת כָּל־לֻחֹתָיִם אֶרֶז מִלְּבָנוֹן לָקָחוּ לַעֲשׂוֹת תֹּרֶן עָלָיִךְ. אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן עָשׂוּ מִשּׁוֹטָיִךְ קַרְשֵׁךְ עָשׂוּ־שֵׁן בַּת־אֲשֻׁרִים מֵאִיֵּי כִּתִּיִּם" (ה-ו). על האנייה של צור היו עמים רבים: צידון, אַרְוַד (השוו: בראשית י', יח), זקני גבל, פרס, לוּד ופוּט.
המסחר והעושר של צור (יב-כה)
בפסקה זו הנביא מפרט את המסחר ואת העושר של צור: "תַּרְשִׁישׁ סֹחַרְתֵּךְ מֵרֹב כָּל־הוֹן בְּכֶסֶף בַּרְזֶל בְּדִיל וְעוֹפֶרֶת נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ. יָוָן תֻּבַל וָמֶשֶׁךְ הֵמָּה רֹכְלָיִךְ בְּנֶפֶשׁ אָדָם וּכְלֵי נְחֹשֶׁת נָתְנוּ מַעֲרָבֵךְ" (יב-יג). הנקודה שחוזרת על עצמה היא שהמסחר בצור הוא עם ארצות רבות אחרות, כך שבסופו של דבר צור הפכה להיות עיר עמוסה במסחר "וַתִּמָּלְאִי וַתִּכְבְּדִי מְאֹד בְּלֵב יַמִּים" (כה)
טביעת האנייה (כו-לו)
גדולתה של צור לא עזרה לה ביום סערה: "רוּחַ הַקָּדִים שְׁבָרֵךְ בְּלֵב יַמִּים" (כו). ההון, העושר וכל האנשים שהיו על האונייה, נפלו לים "וְהִשְׁמִיעוּ עָלַיִךְ בְּקוֹלָם וְיִזְעֲקוּ מָרָה וְיַעֲלוּ עָפָר עַל־רָאשֵׁיהֶם בָּאֵפֶר יִתְפַּלָּשׁוּ" (ל). עמים רבים יקוננו על צור "כֹּל יֹשְׁבֵי הָאִיִּים שָׁמְמוּ עָלָיִךְ וּמַלְכֵיהֶם שָׂעֲרוּ שַׂעַר רָעֲמוּ פָּנִים. סֹחֲרִים בָּעַמִּים שָׁרְקוּ עָלָיִךְ בַּלָּהוֹת הָיִית וְאֵינֵךְ עַד־עוֹלָם" (לה-לו).