בשלושת הפרקים הקרובים (כ"ו-כ"ח) מופיעות נבואות על צור. צור שכנה בין עכו לצידון, והייתה עיר נמל. בספרי הנבואה האחרים צור לא תופסת מקום כל כך מרכזי. בתקופת נבואתו של יחזקאל, צור באה במצור בבלי ממושך בעקבות ניסיון התנגדותה לבבלים. בניגוד למצופה, המצור על צור לא הסתיים בחורבן או בגלות, וצור לא נחרבה. אמנם מלך צור נמנה מבין השבויים בבבל על פי תעודה בבלית, אך צור עצמה לא נכבשה על ידי הבבלים.
חטאה של צור ועונשה (א-ו)
פסקה זו מזכירה את הנבואות הקצרות שבפרק הקודם. הנביא מאשים את צור בשמחה לאידם של ישראל "אֲשֶׁר־אָמְרָה צֹּר עַל־יְרוּשָׁלִַם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" (ב), ולכן ה' יעניש את צור ויחריבה "וְשִׁחֲתוּ חֹמוֹת צֹר וְהָרְסוּ מִגְדָּלֶיהָ וְסִחֵיתִי עֲפָרָהּ מִמֶּנָּה וְנָתַתִּי אוֹתָהּ לִצְחִיחַ סָלַע" (ד).
מלך בבל עולה על צור ותגובת העמים (ז-יח)
פסקה זו חושפת שמי שיעלה על צור הוא מלך בבל "הִנְנִי מֵבִיא אֶל־צֹר נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל מִצָּפוֹן מֶלֶךְ מְלָכִים בְּסוּס וּבְרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וְקָהָל וְעַם־רָב" (ז). הנביא מתאר כיצד הבבלים יחריבו את צור "וְשָׁלְלוּ חֵילֵךְ וּבָזְזוּ רְכֻלָּתֵךְ וְהָרְסוּ חוֹמוֹתַיִךְ וּבָתֵּי חֶמְדָּתֵךְ יִתֹּצוּ וַאֲבָנַיִךְ וְעֵצַיִךְ וַעֲפָרֵךְ בְּתוֹךְ מַיִם יָשִׂימוּ" (יב), וצור לא תבנה עוד. בעקבות פגיעת הבבלים בצור, העמים יהיו נדהמים וישאו על צור קינה "וְנָשְׂאוּ עָלַיִךְ קִינָה וְאָמְרוּ לָךְ אֵיךְ אָבַדְתְּ נוֹשֶׁבֶת מִיַּמִּים הָעִיר הַהֻלָּלָה אֲשֶׁר הָיְתָה חֲזָקָה בַיָּם הִיא וְיֹשְׁבֶיהָ אֲשֶׁר־נָתְנוּ חִתִּיתָם לְכָל־יוֹשְׁבֶיהָ" (יז).
ירידתה של צור לשאול (יט-כא)
לאחר חורבנה, צור תרד לשאול "וְהוֹרַדְתִּיךְ אֶת־יוֹרְדֵי בוֹר אֶל־עַם עוֹלָם וְהוֹשַׁבְתִּיךְ בְּאֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת כָּחֳרָבוֹת מֵעוֹלָם אֶת־יוֹרְדֵי בוֹר לְמַעַן לֹא תֵשֵׁבִי וְנָתַתִּי צְבִי בְּאֶרֶץ חַיִּים" (כ). לפי אמונת הגויים, השאול הוא "ארץ המתים".