פתיחה (א-ד)
בנבואה זו שוב משתמש הנביא במשל, המתאר אם אחת שהיו לה שתי בנות: אהלה הגדולה ואהליבה אחותה הקטנה. כבר בשלב הזה הנביא מבהיר שאהלה היא שומרון ואהליבה היא ירושלים, ומאשים אותן בזנות עם מצרים: "וַתִּזְנֶינָה בְמִצְרַיִם בִּנְעוּרֵיהֶן" (ג).
חטאי אהלה (ה-י)
הנביא מתאר כיצד אהלה בגדה בה' ודבקה באשור "וַתִּתֵּן תַּזְנוּתֶיהָ עֲלֵיהֶם מִבְחַר בְּנֵי־אַשּׁוּר כֻּלָּם וּבְכֹל אֲשֶׁר־עָגְבָה בְּכָל־גִּלּוּלֵיהֶם נִטְמָאָה" (ז), אך במקביל לא עזבה את מצרים "וְאֶת־תַּזְנוּתֶיהָ מִמִּצְרַיִם לֹא עָזָבָה" (ח). בעקבות מעשיה ה' נתן את אהלה ביד מאהביה "הֵמָּה גִּלּוּ עֶרְוָתָהּ בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ לָקָחוּ וְאוֹתָהּ בַּחֶרֶב הָרָגוּ וַתְּהִי־שֵׁם לַנָּשִׁים וּשְׁפוּטִים עָשׂוּ בָהּ" (י).
חטאי אהליבה (יא-כא)
אחותה של אהלה, אהליבה, למדה מאחותה הגדולה וגם היא זנתה: "אֶל־בְּנֵי אַשּׁוּר עָגָבָה פַּחוֹת וּסְגָנִים קְרֹבִים לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל פָּרָשִׁים רֹכְבֵי סוּסִים בַּחוּרֵי חֶמֶד כֻּלָּם" (יב) ובהמשך היא נטמאה גם לבני בבל "וַיָּבֹאוּ אֵלֶיהָ בְנֵי־בָבֶל לְמִשְׁכַּב דֹּדִים וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּתַזְנוּתָם וַתִּטְמָא־בָם וַתֵּקַע נַפְשָׁהּ מֵהֶם" (יז). הנביא מבהיר שאת הזנות שלה למדה אהליבה עוד מימיה במצרים "וַתַּרְבֶּה אֶת־תַּזְנוּתֶיהָ לִזְכֹּר אֶת־יְמֵי נְעוּרֶיהָ אֲשֶׁר זָנְתָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (יט).
העונש לאהליבה (כב-לה)
לאחר תיאור הזנות של אהליבה, הנבואה פורטת את עונשה "הִנְנִי מֵעִיר אֶת־מְאַהֲבַיִךְ עָלַיִךְ אֵת אֲשֶׁר־נָקְעָה נַפְשֵׁךְ מֵהֶם וַהֲבֵאתִים עָלַיִךְ מִסָּבִיב" (כב). כמו שקרה לאהלה, שמאהביה פגעו בה, כך יקרה גם לאהליבה: "כּוֹס אֲחוֹתֵךְ תִּשְׁתִּי הָעֲמֻקָּה וְהָרְחָבָה תִּהְיֶה לִצְחֹק וּלְלַעַג מִרְבָּה לְהָכִיל" (לב). ה"כוס" היא הגורל של אהלה, ומתואר כיצד אהליבה תשתה מהכוס של אהלה, כך שיהיה לה אותו גורל: חורבן.
משפט אהלה ואהליבה (לו-מט)
בפסקה זו הנבואה עוסקת באהלה ואהליבה יחד, ומאשימה אותן בתועבות במקדש וזנות עם אחרים: "כִּי נִאֵפוּ וְדָם בִּידֵיהֶן וְאֶת־גִּלּוּלֵיהֶן נִאֵפוּ וְגַם אֶת־בְּנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלְדוּ־לִי הֶעֱבִירוּ לָהֶם לְאָכְלָה. עוֹד זֹאת עָשׂוּ לִי טִמְּאוּ אֶת־מִקְדָּשִׁי בַּיּוֹם הַהוּא וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ. וּבְשַׁחֲטָם אֶת־בְּנֵיהֶם לְגִלּוּלֵיהֶם וַיָּבֹאוּ אֶל־מִקְדָּשִׁי בַּיּוֹם הַהוּא לְחַלְּלוֹ וְהִנֵּה־כֹה עָשׂוּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי" (לז־לט). הנביא מתאר את המשפט שיתקיים לאהלה ואהליבה "וַאֲנָשִׁים צַדִּיקִם הֵמָּה יִשְׁפְּטוּ אוֹתְהֶם מִשְׁפַּט נֹאֲפוֹת וּמִשְׁפַּט שֹׁפְכוֹת דָּם כִּי נֹאֲפֹת הֵנָּה וְדָם בִּידֵיהֶן" (מה) ובו הן יקבלו את עונשן "וְרָגְמוּ עֲלֵיהֶן אֶבֶן קָהָל וּבָרֵא אוֹתְהֶן בְּחַרְבוֹתָם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם יַהֲרֹגוּ וּבָתֵּיהֶן בָּאֵשׁ יִשְׂרֹפוּ" (מז) ולבסוף ידעו אהלה ואהליבה את ה' "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי אֲדֹנָי ה'" (מט).