תקציר יחזקאל פרק כ"ב

הפרק עוסק בחטאי ירושלים ועונשיה, ומתואר משפטה של ירושלים.

חטאי העם (א-טז)

הנבואה נפתחת בקריאה לשפוט את ירושלים "וְאַתָּה בֶן־אָדָם הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט אֶת־עִיר הַדָּמִים וְהוֹדַעְתָּהּ אֵת כָּל־תּוֹעֲבוֹתֶיהָ" (ב), ומכאן יש פירוט של חטאי ירושלים: שפיכות דמים, עבודה זרה, זלזול בהורים, פגיעה בשכבות המוחלשות בחברה (גר יתום ואלמנה), ביזוי קודשים, חילול שבת, איסורי עריות, שחד ומרמה. לאור כל אלה ה' פוסק את העונש "וַהֲפִיצוֹתִי אוֹתָךְ בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִיךְ בָּאֲרָצוֹת וַהֲתִמֹּתִי טֻמְאָתֵךְ מִמֵּךְ. וְנִחַלְתְּ בָּךְ לְעֵינֵי גוֹיִם וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי ה'" (טו-טז).

העונש של ירושלים (יז-כב)

יחזקאל מדמה את ירושלים לפסולת מתכות שהוא עומד להתיך: "קְבֻצַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת וּבְדִיל אֶל־תּוֹךְ כּוּר לָפַחַת־עָלָיו אֵשׁ לְהַנְתִּיךְ כֵּן אֶקְבֹּץ בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וְהִנַּחְתִּי וְהִתַּכְתִּי אֶתְכֶם", כלומר ה' ישמיד את העם בתוך העיר "כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף בְּתוֹךְ כּוּר כֵּן תֻּתְּכוּ בְתוֹכָהּ וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה' שָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עֲלֵיכֶם" (כב).

חטאי המעמד הגבוה (כג-לא)

בפסקה זו שוב יש חזרה לחטאי ירושלים, והפעם לחוטאים במעמד הגבוה:  "בֶּן־אָדָם אֱמָר־לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם" (כד), ומכאן שוב יש פירוט של החטאים: נביאים שמנצלים את מעמדם, כוהנים שלא מבדילים בין טמא לטהור, שרים שמוכנים לרצוח אחרים בשביל כסף, נביאי שקר, ו"עם הארץ" (כינוי לגוף ממלכתי או לכלל הציבור) עושקים וגוזלים עניים. ה' חיפש מישהו ישר, אך הוא לא מצא: "וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר־גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ וְלֹא מָצָאתִי" (ל) ועל כן הוא יפגע בירושלים "וָאֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי כִּלִּיתִים דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (לא).