הפרק נפתח בתיאור זקני ישראל שישבו לפני יחזקאל (א) וה' נגלה ליחזקאל כדי "לדרוש" אותם על מעשיהם "הֲתִשְׁפֹּט אֹתָם הֲתִשְׁפּוֹט בֶּן־אָדָם אֶת־תּוֹעֲבֹת אֲבוֹתָם הוֹדִיעֵם", כך יחזקאל סוקר את ההיסטוריה של עם ישראל בשני חלקים.
שלושה דורות לפני הכניסה לארץ (ה-כט)
בחלק הראשון יחזקאל סוקר שלושה דורות: ישראל במצרים (ה-ט), יוצאי מצרים (י-יז) ודור המדבר (יח-כו). הנביא מציג איך בכל פעם ה' נתן לעם חוקים, אך ישראל מרדו בה' ולא שמעו לו. בעקבות המרידה ה' חשב לכלות את ישראל, אך ברחמיו ולמען שמו הוא לא עשה זאת.
כך למשל במצרים ה' הזהיר את ישראל שלא לעבוד עבודה זרה "וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל־תִּטַּמָּאוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ז), אך עם ישראל לא שמע לה', ובכל זאת ה' הוציא את ישראל ממצרים. בהמשך יחזקאל מזכיר את המצוות באופן כללי, ובאופן ספציפי את מצוות השבת "וְגַם אֶת־שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם" (יב), אך גם אז ישראל מרדו בה': "וַיַּמְרוּ־בִי בֵית־יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בְּחֻקּוֹתַי לֹא־הָלָכוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם וְאֶת־שַׁבְּתֹתַי חִלְּלוּ מְאֹד" (יג). הסיכום של קטע זה הוא שכשנתן ה' לישראל חוקים הוא בעצם נתן להם "חֻקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם" (כה), מכיוון שעם ישראל לא שמר על מצוות ה', ובמקום שישראל ישמרו את המצוות "וָחַי בָּהֶם" הם מרדו בה' ונענשו.
שלושה דורות מהכניסה לארץ (כז-מד)
בפסקה זו שוב יחזקאל סוקר שלושה דורות. דור הנכנסים לארץ (כז-כט) הדור של יחזקאל (ל-לב) ודור הגאולה לעתיד לבוא (לג-מד).
יחזקאל מאשים את דור הנכנסים לארץ בחטא עבודה זרה "וַיִּרְאוּ כָל־גִּבְעָה רָמָה וְכָל־עֵץ עָבֹת וַיִּזְבְּחוּ־שָׁם אֶת־זִבְחֵיהֶם וַיִּתְּנוּ־שָׁם כַּעַס קָרְבָּנָם וַיָּשִׂימוּ שָׁם רֵיחַ נִיחוֹחֵיהֶם וַיַּסִּיכוּ שָׁם אֶת־נִסְכֵּיהֶם" (כח), וכך גם את דורו, יחזקאל מאשים בעבודה זרה: "נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן" (לב).
לאחר ההאשמות האלו, עובר יחזקאל לתיאור הגאולה. ה' יוציא את ישראל מהעמים, ויביא אותם למשפט "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל־פָּנִים" (לה). כפי שה' כרת ברית עם דור המדבר, כך ה' יחדש את הברית בזמן הגאולה: "וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית" (לז). לאחר מכן יעבדו ישראל את ה' בלבד "וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה' בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לַאֲבוֹתֵיכֶם" (מב), אך גם אז ישראל יזכרו את מעשיהם הרעים, ואת העובדה שה' לא השמיד את ישראל למען שמו.