תקציר יחזקאל פרק י"ד

הזקנים שעובדים עבודה זרה באים לפני הנביא (א-יא)

אנשים מזקני ישראל יושבים לפני יחזקאל, וה' מגלה ליחזקאל את מעשיהם: "בֶּן־אָדָם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הֶעֱלוּ גִלּוּלֵיהֶם עַל־לִבָּם וּמִכְשׁוֹל עֲו‍ֹנָם נָתְנוּ נֹכַח פְּנֵיהֶם הַאִדָּרֹשׁ אִדָּרֵשׁ לָהֶם" (ג). ה' מבקר את האנשים שעובדים עבודה זרה ולאחר מכן באים לדרוש את הנביא. מכאן עובר הנביא להוכיח את נביא השקר "וְהַנָּבִיא כִי־יְפֻתֶּה וְדִבֶּר דָּבָר אֲנִי ה' פִּתֵּיתִי אֵת הַנָּבִיא הַהוּא וְנָטִיתִי אֶת־יָדִי עָלָיו וְהִשְׁמַדְתִּיו מִתּוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל" (ט).

נח דנאל ואיוב, וגורל ירושלים (יב-כג)

הנביא מתאר ארבעה סוגי פורענויות, ומבהיר שבכל אחד מהמקרים צדיקים לא יכולים להציל את ארצם מפורענות, אלא רק "הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם". הנביא מזכיר שלושה צדיקים כדוגמא: "נֹחַ דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב" - שלושתם אנשים צדיקים ומוכרים, אך לא בהכרח מעם ישראל (דניאל הנזכר כאן הוא כנראה לא דניאל המוכר לנו מספר "דניאל", אלא דנאל – חכם המופיע בספרות האוגריתית). הנביא מדגיש שוב ושוב, שהצדיקים האלו לא יצילו את כל העיר אלא את עצמם בלבד: "שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ חַי־אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם־בָּנִים וְאִם־בָּנוֹת יַצִּילוּ הֵמָּה לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה שְׁמָמָה" (טז).

לאחר הדיון התיאורטי, מגיע דיון על ירושלים. הנבואה לא דנה בנוגע להצלת ירושלים אלא למצב שלאחר החורבן. שארית הפליטה שתישאר לאחר החורבן תהווה עדות למה שהתרחש בעיר ובעזרתם יוודע "כִּי לֹא חִנָּם עָשִׂיתִי אֵת כָּל־אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי בָהּ נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (כג).