בפרק י"א מתמודד יחזקאל עם תפיסות מוטעות של העם היושב בירושלים
"היא הסיר ואנחנו הבשר" (א-יג)
הרוח נושאת את יחזקאל לשער בית ה' "וְהִנֵּה... עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ וָאֶרְאֶה בְתוֹכָם אֶת־יַאֲזַנְיָה בֶן־עַזֻּר וְאֶת־פְּלַטְיָהוּ בֶן־בְּנָיָהוּ שָׂרֵי הָעָם" (א). ה' מסביר לנביא שהאנשים האלה הם מאלו "הַחֹשְׁבִים אָוֶן וְהַיֹּעֲצִים עֲצַת־רָע בָּעִיר הַזֹּאת" (ב). האנשים האלה חושבים שירושלים היא הסיר והם הבשר. ניתן לפרש משל זה בכמה אפשרויות. אחת מהן היא שהעיר הבצורה מכילה את "מיטב הבשר", ולכן יושבי ירושלים, שהם המיטב של העם, לא ייפרעו. אפשרות אחרת היא המחשבה שהעיר ירושלים תגן על היושבים בתוכה. אל מול המחשבה המוטעית הזו טוען הנביא שיקרה בדיוק להפך: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתּוֹכָהּ... בַּחֶרֶב תִּפֹּלוּ עַל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל אֶשְׁפּוֹט אֶתְכֶם... הִיא לֹא תִהְיֶה לָכֶם לְסִיר וְאַתֶּם תִּהְיוּ בְתוֹכָהּ לְבָשָׂר..." (ט-יא) אנשי ירושלים אינם מוגנים, וה' ימצה איתם את הדין.
בזמן שיחזקאל ניבא, פלטיהו בן בניה מת. הנביא נופל על פניו וזועק "אֲהָהּ אֲדֹנָי ה' כָּלָה אַתָּה עֹשֶׂה אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל" (יג).
"לנו היא נתנה הארץ למורשה" (יד-כא)
מחשבה מוטעית נוספת של אנשי ירושלים היא ש"לָנוּ הִיא נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה" (טו), אך יחזקאל מבהיר שה' לא עזב את הגולים, אלא להיפך "כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁם... וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן־הָעַמִּים וְאָסַפְתִּי אֶתְכֶם מִן־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצוֹתֶם בָּהֶם וְנָתַתִּי לָכֶם אֶת־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל" (טז-יז). הגולים שיחזרו לירושלים יטהרו אותה מהחטאים "וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר" (יט).
חזרת הנביא לגולה (כב-כה)
שוב נושאים הכרובים את כנפיהם, וכאן מסתיים מסע יחזקאל לירושלים במראה א-להים, ורוח נושאת את יחזקאל חזרה לבבל "וָאֲדַבֵּר אֶל־הַגּוֹלָה אֵת כָּל־דִּבְרֵי ה' אֲשֶׁר הֶרְאָנִי" (כה).