לאחר שבפרק הקודם ה' הראה לנביא את חטאי ישראל בירושלים, בפרקנו מופיע גזר הדין.

גזר הדין (א-ז)

ה' קורא בקול גדול באוזני הנביא "קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר וְאִישׁ כְּלִי מַשְׁחֵתוֹ בְּיָדוֹ" (א). והנה מגיעים שישה אנשים, מלאכים, ובתוכם איש "לָבֻשׁ בַּדִּים וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו", והם עומדים ליד מזבח הנחושת. ה' קורא לאיש לבוש הבדים ואומר לו לעבור בירושלים ולסמן את מצחי האנשים "הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת" (ד) . לשאר המשחיתים מצווה ה' לעבור ולהרוג את כל מי שאיננו מסומן במצחו "וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם טַמְּאוּ אֶת־הַבַּיִת וּמַלְאוּ אֶת־הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים צֵאוּ וְיָצְאוּ וְהִכּוּ בָעִיר" (ו־ז).

תגובת הנביא ותשובת ה' (ח-יא)

כאשר האנשים מכים הנביא זועק לה' "וָאֶפְּלָה עַל־פָּנַי וָאֶזְעַק וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי ה' הֲמַשְׁחִית אַתָּה אֵת כָּל־שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל בְּשָׁפְכְּךָ אֶת־חֲמָתְךָ עַל־יְרוּשָׁלִָם" (ח). ה' עונה לנביא ומסביר לו ש"עֲו‍ֹן בֵּית־יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דָּמִים וְהָעִיר מָלְאָה מֻטֶּה כִּי אָמְרוּ עָזַב ה' אֶת־הָאָרֶץ וְאֵין ה' רֹאֶה". לאחר מכן, האיש לבוש הבדים מודיע לה' שהוא מילא את הצו של ה'.