בפרקים הקרובים (ח'-י"א) מתואר חזיון מסע יחזקאל לירושלים. יחזקאל רואה בחזון את חטאי ירושלים, מתאר את עזיבת השכינה מהמקדש ומירושלים ואת העונש על חטאי ירושלים. בחלק השני של פרק י"א מופיעה נבואת נחמה לגולים.
פתיחה (א-ד)
יחזקאל מתאר התגלות נוספת: "וַתִּפֹּל עָלַי שָׁם יַד ה'. וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה דְמוּת כְּמַרְאֵה־אֵשׁ מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה אֵשׁ וּמִמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה כְּמַרְאֵה־זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַלָה" (ב). הפעם הרוח נושאת את יחזקאל לירושלים "בְּמַרְאוֹת אֱ-לֹהִים", מיד אל הכניסה למקדש.
תיאור החטאים בירושלים (ה-יז)
יחזקאל רואה ארבעה סוגים שונים של עבודה זרה, הנעשים במקומות שונים במקדש ע"י זקני העם (שלא בהכרח נעשו באותה תקופה, אלא לאורך השנים): סמל הקנאה - פסל (ה-ו), תבניות על הקירות והקטרת קטורת לפניהם (ז-יג), נשים מבכות את התמוז (יד-טו), והשתחוות לשמש (טז-יז). כל מראה מתרחש במקום פנימי ומקודש יותר מקודמו, וכל מראה קשה מקודמו, כפי שמודגש ע"י האמירה החוזרת: וְעוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת (פסוקים ו, יג, טו, יז).
הפרק מסתיים באמירה שהתועבות הנעשות בארץ כולה עוד חמורות יותר מאשר התועבות הנעשות במקדש: הֲנָקֵל לְבֵית יְהוּדָה מֵעֲשׂוֹת אֶת הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ פֹה כִּי מָלְאוּ אֶת הָאָרֶץ חָמָס וַיָּשֻׁבוּ לְהַכְעִיסֵנִי וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת הַזְּמוֹרָה אֶל אַפָּם.(יז).