תקציר יחזקאל פרק ד'

מעשה סמלי ראשון – מצור ירושלים (א-ג)

ה' מצווה את הנביא לקחת לבנה ולחקוק עליה "ירושלים". לאחר מכן עליו לקחת אותה ולשים אותה ב'מצור': "וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מָצוֹר וּבָנִיתָ עָלֶיהָ דָּיֵק וְשָׁפַכְתָּ עָלֶיהָ סֹלְלָה וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מַחֲנוֹת וְשִׂים־עָלֶיהָ כָּרִים סָבִיב" (ב). מעשה זה של הנביא מסמל את המצור שיהיה על ירושלים "אוֹת הִיא לְבֵית יִשְׂרָאֵל" (ג).

מעשה סמלי שני – שכיבה על צד ימין ושמאל (ד-ח)

ה' מבקש מהנביא לשכב על צד שמאל במשך "שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם" כדי לשאת את עוון בני ישראל. לאחר מכן עליו להסתובב ולשכב על צד ימין במשך ארבעים יום "אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה נְתַתִּיו לָךְ" (ו). ה' אוסר על הנביא לזוז: "וְהִנֵּה נָתַתִּי עָלֶיךָ עֲבוֹתִים וְלֹא־תֵהָפֵךְ מִצִּדְּךָ אֶל־צִדֶּךָ עַד־כַּלּוֹתְךָ יְמֵי מְצוּרֶךָ" (ח)

מעשה סמלי שלישי – מזון ומים (ט-יז)

הנביא צריך לקחת "חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים" (ט) לשים אותם בכלי אחד ולהכין מהם לחם. הלחם מסמל את המחסור בחיטה ועל כן יש לערבב כמה דגנים כדי לאפות לחם. את הלחם הנביא צריך לאכול במשך 390 הימים שהוזכרו לפני כן ועליו לשקול את הלחם ולאכול מעט ממנו. הנביא מוגבל גם בכמות המים שישתה, ועליו לאכול עוגת שעורים "וְהִיא בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם תְּעֻגֶנָה לְעֵינֵיהֶם" (יב). בפעם הראשונה בספר הנביא פונה לה' ואומר "הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא־אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד־עַתָּה וְלֹא־בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל" (יד). ה' מאפשר לנביא להחליף את גללי האדם בצפיעי בקר (צואת בקר). בסוף הפרק ה' מסביר את הסמליות: "הִנְנִי שֹׁבֵר מַטֵּה־לֶחֶם בִּירוּשָׁלִַם וְאָכְלוּ־לֶחֶם בְּמִשְׁקָל וּבִדְאָגָה וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה וּבְשִׁמָּמוֹן יִשְׁתּוּ. לְמַעַן יַחְסְרוּ לֶחֶם וָמָיִם וְנָשַׁמּוּ אִישׁ וְאָחִיו וְנָמַקּוּ בַּעֲו‍ֹנָם" (טז-יז).