השליחות השנייה (א-ד)

לאחר כישלון השליחות הראשונה, שוב שולח ה' את יונה לנינוה: "קוּם לֵךְ אֶל־נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת־הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ" (ב). בניגוד לפעם הקודמת בה יונה ברח, הפעם יונה מציית לה': "וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת" (ד).

תגובת אנשי נינוה (ה-ט)

אולי בניגוד למצופה, דבריו של הנביא נשמעים בקרב אנשי נינוה: "וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים וַיִּקְרְאוּ־צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדוֹלָם וְעַד־קְטַנָּם" (ה), ואפילו מלך נינוה קם ומתכסה בשק ואפר. בהוראת המלך אנשי נינוה קובעים צום "ויִקְרְאוּ אֶל־אֱלֹהִים בְּחָזְקָה וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן־הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם" (ח).

תגובת ה' (י)

בעקבות מעשיהם של אנשי נינוה, ה' חוזר בו ממחשבתו להחריב את העיר: "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת־מַעֲשֵׂיהֶם כִּי־שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל־הָרָעָה אֲשֶׁר־דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת־לָהֶם וְלֹא עָשָׂה" (י).