תקציר יואל פרק ד'

פרקנו עוסק בעיקר במשפט הגויים על רקע גאולת יהודה וירושלים.

פתיחה (א-ג)

פסקה זו נותנת את ההקשר הכללי של הפרק: בזמן שה' ישיב את שבות יהודה וירושלים, הוא יקבץ את כל הגויים "וְהוֹרַדְתִּים אֶל־עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם עַל־עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פִּזְּרוּ בַגּוֹיִם וְאֶת־אַרְצִי חִלֵּקוּ" (ב).

משפט צור, צידון ופלשת (ד-ח)

על אף שבהמשך נזכר משפט לכל הגויים, בפסקה זו הנביא מתרכז בצור צידון ופלשת. הנביא מאשים אותם בגניבת אוצרות מיהודה, וכן במכירת בני יהודה כעבדים ליוון (יש לציין שהקשר בין צור ויוון לגבי מסחר בעבדים נזכר גם ביחזקאל: "יָוָן תֻּבַל וָמֶשֶׁךְ הֵמָּה רֹכְלָיִךְ בְּנֶפֶשׁ אָדָם וּכְלֵי נְחֹשֶׁת נָתְנוּ מַעֲרָבֵךְ" (יחזקאל כ"ז, יג). ה' ישיב להם כגמולם "וּמָכַרְתִּי אֶת־בְּנֵיכֶם וְאֶת־בְּנוֹתֵיכֶם בְּיַד בְּנֵי יְהוּדָה וּמְכָרוּם לִשְׁבָאיִם אֶל־גּוֹי רָחוֹק כִּי ה' דִּבֵּר" (ח).

משפט הגויים (ט-יז)

ה' מזמן את הגויים למשפט ב"עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט". הנביא מתאר את ההרג שיעשה בגויים כקציר: "שִׁלְחוּ מַגָּל כִּי בָשַׁל קָצִיר בֹּאוּ רְדוּ כִּי־מָלְאָה גַּת הֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים כִּי רַבָּה רָעָתָם. הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ כִּי קָרוֹב יוֹם ה' בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ" (יד). בסופו של דבר יכירו העמים בה' "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן הַר־קָדְשִׁי וְהָיְתָה יְרוּשָׁלִַם קֹדֶשׁ וְזָרִים לֹא־יַעַבְרוּ־בָהּ עוֹד" (יז).

ברכה ליהודה וירושלים (יח-כא)

בניגוד לגויים, יהודה יזכו לברכה "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב וְכָל־אֲפִיקֵי יְהוּדָה יֵלְכוּ מָיִם וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת־נַחַל הַשִּׁטִּים" (יח). הנביא מזכיר את חורבן מצרים ואדום "אֲשֶׁר־שָׁפְכוּ דָם־נָקִיא בְּאַרְצָם" (יט), ובניגוד אליהם "וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וִירוּשָׁלִַם לְדוֹר וָדוֹר. וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא־נִקֵּיתִי וַה' שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן" (כ-כא).