יום ה' (א-יד)
הנביא קורא לתקוע בשופר "כִּי־בָא יוֹם־ה' כִּי קָרוֹב" (א). יום ה' מתואר כיום פורענות: "יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל כְּשַׁחַר פָּרֻשׂ עַל־הֶהָרִים עַם רַב וְעָצוּם כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָה מִן־הָעוֹלָם וְאַחֲרָיו לֹא יוֹסֵף עַד־שְׁנֵי דּוֹר וָדוֹר" (ב). הנביא מתאר שיקום על הארץ צבא גדול ומאיים שיביא למפלת הארץ: "כְּמַרְאֵה סוּסִים מַרְאֵהוּ וּכְפָרָשִׁים כֵּן יְרוּצוּן. כְּקוֹל מַרְכָּבוֹת עַל־רָאשֵׁי הֶהָרִים יְרַקֵּדוּן כְּקוֹל לַהַב אֵשׁ אֹכְלָה קָשׁ כְּעַם עָצוּם עֱרוּךְ מִלְחָמָה" (ד-ה). בפסקה זו הארבה לא נזכר במפורש, ועל כן יש להתלבט לגבי הפירוש המדוייק של דבריו: האם הנביא ממשיך כאן בתיאור מכת הארבה או שהוא מתאר צבא אויב. על אף זאת כוונתו הכללית ברורה. ה' יביא פורענות על הארץ: "וַה' נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְבָרוֹ כִּי־גָדוֹל יוֹם־ה' וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ" (יא).
קריאה לשוב לה' וקביעת צום (יב-יז)
בעקבות הפורענות, הנביא קורא לעם לשוב לה' "שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל־לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד" (יב). הנביא מזכיר (בשינוי) את י"ג מידות: "וְשׁוּבוּ אֶל־ה' אֱלֹהֵיכֶם כִּי־חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וְנִחָם עַל־הָרָעָה" (יג), ומתאר בהמשך כיצד יאמרו העם: "חוּסָה ה' עַל־עַמֶּךָ וְאַל־תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל־בָּם גּוֹיִם לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם" (יז).
מענה ה' (יח-כז)
הדברים שיאמרו העם, יעוררו את מידת הרחמים: "וַיְקַנֵּא ה' לְאַרְצוֹ וַיַּחְמֹל עַל־עַמּוֹ" (יח), ובפסקה הזאת מתוארת נבואת נחמה. הנבואה מתארת כיצד בעתיד האדמה תירפא, ותצמח מחדש "הִנְנִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת־הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וּשְׂבַעְתֶּם אֹתוֹ וְלֹא־אֶתֵּן אֶתְכֶם עוֹד חֶרְפָּה בַּגּוֹיִם... וּמָלְאוּ הַגֳּרָנוֹת בָּר וְהֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר... וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת־שֵׁם ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר־עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא וְלֹא־יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם" (יח-כו). הנביא חותם את הנבואה בידיעת העם את ה': "וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי וַאֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְאֵין עוֹד וְלֹא־יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם" (כז).