הכוהנים והלווים לא זכו לנחלה בארץ המובטחת. אך כמובן שעליהם לגור במקום כלשהו. כבר בבמדבר ל"ה נקבע פתרון הדיור: הכהנים והלויים יקבלו ערים לשבת בהן בתוך נחלות שבטי ישראל. בצד הערים יינתנו גם מגרשים - עבור מרעה הבהמות.
כעת, לאחר חלוקת הנחלות, הגיע הזמן לקיים את המצווה, ולתת ללווים את ביתם. "רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם" (פסוק א) ניגשים בבקשה אל אלעזר הכהן ויהושע בן נון. על פי ה' ובעזרת הגורל הוקצו לכוהנים וללווים 48 ערים. הערים כמובן ניתנו בתוך נחלות השבטים האחרים.
בפסוקים ד-לח נמצא הפירוט, הכולל את הנתונים הבאים: השבט שמנחלתו ניתנו הערים, שמות הערים, ואיזו משפחה ממשפחות הלווים התיישבה בכל עיר.