שליחת מרגלים ליריחו (א)
יהושע שולח מרגלים ליריחו, העיר הראשונה שעם ישראל עומד לכבוש. המרגלים נשלחים ב"חרש", כלומר בלחש, כדי שלא ידעו על היכנסם לעיר. המרגלים מגיעים אל בית אישה זונה, רחב, שמהכתובים עולה שגרה בקצה של העיר ("כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת" - טו).
הרדיפה והחבאת המרגלים (ב-ז)
מלך יריחו, השליט של העיר, שומע על הימצאם של המרגלים ומיד מתחיל בחיפושים. מלך יריחו פונה אל רחב ואומר לה: "הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ אֲשֶׁר-בָּאוּ לְבֵיתֵךְ כִּי לַחְפֹּר אֶת-כָּל-הָאָרֶץ בָּאוּ" (ג). עוד לפני שהיא עונה לו הכתוב מספר לנו שרחב החביאה את האנשים בביתה ולכן היא יכולה לשקר למלך בבטחון גמור: "וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ לֹא יָדַעְתִּי אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם כִּי תַשִּׂיגוּם" (ה). המלך ואנשיו ממשיכים "לרדוף" אחרי המרגלים והולכים לכיוון ההרים.
הנאום של רחב (ח-יא)
כשרחב והמרגלים נשארים לבד ולא נשקפת להם סכנה, רחב פוצחת בנאום ארוך ומרשים על יחסה לעם ישראל ולה'. בנאומה רחב מזכירה את ההיסטוריה של עם ישראל, היציאה ממצרים והניסים הגדולים שעשה ה' לעם ישראל. בסופו של דבר רחב מגיעה למסקנה: "כִּי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הוּא אֱ-לֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת" (יא).
ההסכם עם רחב (יב-כא)
לאחר הנאום הארוך שלה, רחב מבקשת מהמרגלים הצלה מפני חורבן העיר המתקרב. המרגלים מסכמים עם רחב שהיא תשים סימן מחוץ לביתה וכך יוכלו בני ישראל לדעת, בזמן כיבוש העיר, לא לפגוע בביתה של רחב, ולהציל אותה ואת משפחתה, וכן הם מציבים עוד מספר תנאים. רחב מסכימה וכך שני הצדדים מרוצים: המרגלים ניצלו ורחב תנצל מחורבן העיר.
חזרת המרגלים ליהושע (כב-כד)
לאחר ההסכם עם רחב, המרגלים חוזרים למחנה בני ישראל שיושב בשיטים ומדווחים שניתן לעבור את הירדן ולכבוש את יריחו: "ויֹּאמְרוּ אֶל-יְהוֹשֻׁעַ כִּי-נָתַן ה' בְּיָדֵנוּ אֶת-כָּל-הָאָרֶץ וְגַם-נָמֹגוּ כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ" (כד).