פרק זה הוא המשך ישיר של הפרק הקודם, בו נשאל הנביא האם יש להמשיך לצום את הצום החמישי, הוא הצום בחודש אב. בפרקנו ישנה פסקה המבשרת את גאולת ירושלים, חזרת ה' לציון וגאולת העם ולאחריה פסקה המכריעה את הדין בנוגע לצומות החורבן.
ה' ישוב לירושלים (א-יז)
פסקה ארוכה זו מורכבת משש נבואות קצרות (שכולן נפתחות בכותרת "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת", שלכולן יש מסר מרכזי אחד: השכינה תשוב לירושלים, והעיר ואנשיה יזכו לגאולה. בתחילה ה' מודיע שהוא מקנא לציון "קִנְאָה גְדוֹלָה וְחֵמָה גְדוֹלָה קִנֵּאתִי לָהּ" (ב), והכוונה לקנאה במובן החיובי. הנביא מתאר כיצד בעתיד "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים" (ד). כחלק מתהליך הגאולה, מוזכר גם קיבוץ הגלויות "הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת־עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ. וְהֵבֵאתִי אֹתָם וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם" (ז-ח). ה' מדגיש שימים אלו שונים מהימים הקודמים "וְעַתָּה לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה... כִּי־זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ... וְהִנְחַלְתִּי אֶת־שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת־כָּל־אֵלֶּה..." (יא-יב). יחד עם זאת, הנביא מזכיר שלכל הטובות יש תנאי: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. וְאִישׁ אֶת־רָעַת רֵעֵהוּ אַל־תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל־תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת־כָּל־אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם־ה'" (טז-יז).
בדבר הצומות (יח-כג)
לאחר ההקדמות הרבות, בפסקה זו מגיעה התשובה "כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית־יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים" (יט). אמנם אין כאן תשובה חד משמעית לגבי ההווה, אבל נדמה שהתשובה היא שאמנם בעתיד הצומות יהפכו לימי שמחה, אולם כרגע עדיין לא, הגאולה עוד לא שלמה. הנביא מצייר באילו ימים יהפכו הצומות לימי שמחה "וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת־ה' צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם וּלְחַלּוֹת אֶת־פְּנֵי ה'" (כב).