תקציר זכריה פרק ו'

המראה השמיני: מראה המרכבות (א-ח)

המראה האחרון בספר זכריה מתקשר באופן ישיר למראה הראשון. גם כאן, כמו במראה הראשון הנביא רואה סוסים בצבעים, והפעם עם מרכבות: "בַּמֶּרְכָּבָה הָרִאשֹׁנָה סוּסִים אֲדֻמִּים וּבַמֶּרְכָּבָה הַשֵּׁנִית סוּסִים שְׁחֹרִים. וּבַמֶּרְכָּבָה הַשְּׁלִשִׁית סוּסִים לְבָנִים וּבַמֶּרְכָּבָה הָרְבִעִית סוּסִים בְּרֻדִּים אֲמֻצִּים" (ג-ד). זכריה שואל את המלאך לפשר המראה, והוא מבאר: "אֵלֶּה אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם יוֹצְאוֹת מֵהִתְיַצֵּב עַל־אֲדוֹן כָּל־הָאָרֶץ" (ה). המראה מסתיים בזעקת המלאך לזכריה "רְאֵה הַיּוֹצְאִים אֶל־אֶרֶץ צָפוֹן הֵנִיחוּ אֶת־רוּחִי בְּאֶרֶץ צָפוֹן" (ח). אמנם אין הסבר מה המשמעות של הנחת רוח ה' בארץ צפון, אבל משתמע שהכוונה לחמת ה' שתפרע בארץ צפון, כפי שפירשו כמה פרשנים וביניהם בעל המצודות: "הם הניחו את כעסי שהיה לי בארץ בבל כי בהנקם שעשו בה נח כעסי".

מעשה העטרות (ט-טו)

הנביא מצטווה לקחת כסף וזהב "מֵחֶלְדַּי וּמֵאֵת טוֹבִיָּה וּמֵאֵת יְדַעְיָה", בני הגולה שבאו מבבל, להפוך את הכסף והזהב לעטרות, ולשים בראש יהושע הכהן הגדול. מעשה סמלי זה מלווה בנבואה "הִנֵּה־אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת־הֵיכַל ה'. וְהוּא יִבְנֶה אֶת־הֵיכַל ה' וְהוּא־יִשָּׂא הוֹד וְיָשַׁב וּמָשַׁל עַל־כִּסְאוֹ וְהָיָה כֹהֵן עַל־כִּסְאוֹ וַעֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם" (יב-יג), כלומר במקביל ליהושע יצמח גואל שיביא לבניית המקדש, ועצה ושלום יהיו ביניהם. לא ברור אם הנביא מתכוון לזרובבל, או למנהיג עתידי מבית דוד. הנביא חותם את הנבואה בחזון עתידי כלפי המקדש, עם אזהרה לצידה: "וּרְחוֹקִים יָבֹאוּ וּבָנוּ בְּהֵיכַל ה' וִידַעְתֶּם כִּי־ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְהָיָה אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּן בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיכֶם" (טו).