תקציר זכריה פרק ב'

המראה השני: מראה הקרנות והחָרָשים (א-ד)

הנביא רואה ארבע קרנות, ושואל את המלאך "מָה־אֵלֶּה?". המלאך עונה לו "אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת־יְהוּדָה אֶת־יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלִָם" (ב). לא ברור אם זכריה ראה קרניים של חיה ממש, או כלי מלחמה לניגוח החומות בעת מצור, המסומל על ידי הקרניים. זכריה ממשיך לראות ארבעה חרשים - חרשי ברזל. שוב זכריה שואל לפשרם, והמלאך עונה: "אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר־זֵרוּ אֶת־יְהוּדָה כְּפִי־אִישׁ לֹא־נָשָׂא רֹאשׁוֹ וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה לְהַחֲרִיד אֹתָם לְיַדּוֹת אֶת־קַרְנוֹת הַגּוֹיִם הַנֹּשְׂאִים קֶרֶן אֶל־אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ" (ד). דברי המלאך סתומים, אך הכוונה הכללית ברורה: הגויים שפגעו ביהודה יפרעו ויפוצו בגלות.

המראה השלישי: מראה המודד (ה-ט)

הנביא רואה "אִישׁ וּבְיָדוֹ חֶבֶל מִדָּה" (ה). במקום לשאול את המלאך, הנביא שואל את האיש לאן הוא הולך, והוא עונה לזכריה: "לָמֹד אֶת־יְרוּשָׁלִַם לִרְאוֹת כַּמָּה־רָחְבָּהּ וְכַמָּה אָרְכָּהּ" (ו). מלאך אחר עוצר את האיש שמודד את ירושלים ואומר לו שאין צורך למדוד את ירושלים מכיוון ש"פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ" (ח), כלומר: ירושלים תהיה גדולה מאד ועוצמתית מספיק כך שלא תצטרך לשבת בתוך חומה. מי שיגן עליה הוא ה' "וַאֲנִי אֶהְיֶה־לָּהּ נְאֻם־ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ" (ט).

נבואת גאולה (י-טז)

נבואה זו קוטעת את רצף המראות, והיא נחלקת לשני חלקים.

בחלק הראשון (י-יג) הנביא קורא ליושבים בגלות לצאת מבבבל ולעלות לירושלים "כִּי הִנְנִי מֵנִיף אֶת־יָדִי עֲלֵיהֶם וְהָיוּ שָׁלָל לְעַבְדֵיהֶם" (יג). החלק השני (יד-טז) פונה ליושבי יהודה ומעודד אותם "רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת־צִיּוֹן כִּי הִנְנִי־בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם־ה'" (יד). בשני חלקי הנבואה חוזר הנביא על כך שה' שלחו "וִידַעְתֶּם כִּי־ה' צְבָאוֹת שְׁלָחָנִי" (יג); "וְיָדַעַתְּ כִּי־ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ" (טו).