כפי שעולה מכותרת הספר, זכריה ניבא במקביל לחגי "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ" (א). ספר זכריה נחלק לשני חלקים. בפרקים א'-ח' מופיעים מראות שרואה זכריה, העוסקים באתגרים שבתקופתו. פרקים ט'-י"ד שונים באופיים. פרשנים וחוקרים התלבטו לגבי טיבם, זמנם והקשרם של פרקים אלו.
נבואת תוכחה (ב-ו)
ספר זכריה נפתח בנבואת תוכחה ודרישה לחזרה בתשובה: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שׁוּבוּ אֵלַי נְאֻם ה' צְבָאוֹת וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם אָמַר ה' צְבָאוֹת. אַל־תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר קָרְאוּ־אֲלֵיהֶם הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם הָרָעִים וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִקְשִׁיבוּ אֵלַי נְאֻם־ה'" (ג-ד). זכריה מזכיר לעם את הלקח שעליהם ללמוד מההיסטוריה: אבותיהם חטאו, ולא הקשיבו לתוכחות הנביאים, ובעקבות זאת נענשו בחורבן וגלות. ייתכן כי נבואה זו מהווה פתיחה לספר באופן כללי ובפרט למראות זכריה, כדי לתלות את קיום המראות בהתנהגות של עם ישראל.
המראה הראשון: מראה הסוסים (ז-יז)
המראות בספר זכריה באים בדרך כלל בתבנית קבועה: בתחילה בא תיאור של המראה, לאחר מכן הנביא מבקש הסבר לפשר המראה ולבסוף המלאך מסביר לו את משמעות המראה.
כאן המראה מתרחש בלילה, וזכריה רואה "אִישׁ רֹכֵב עַל־סוּס אָדֹם וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים" (ח). זכריה שואל את המלאך "מָה־אֵלֶּה אֲדֹנִי?" (ט). במקרה הזה במקום שהמלאך יענה, האיש שעומד בין ההדסים עונה: "אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַח ה' לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ" (י), ומיד לאחר מכן השליחים/הסוסים מוסיפים: "הִתְהַלַּכְנוּ בָאָרֶץ וְהִנֵּה כָל־הָאָרֶץ יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת" (יא), כלומר העולם כולו, או לכל הפחות האימפרייה הפרסית שקטה (בניגוד ליהודה החרבה). בעקבות הדברים המלאך מתפלל: "עַד־מָתַי אַתָּה לֹא־תְרַחֵם אֶת־יְרוּשָׁלִַם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר זָעַמְתָּה זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה" (יא), כלומר המלאך תוהה מתי תתגשם הנבואה שלאחר שבעים שנה הגויים יפרעו ויהודה תיוושע. ה' עונה למלאך: "קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה. וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל־הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה" (יד-טו) – ה' יעניש את הגויים ויביא לבניית המקדש: "שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ נְאֻם ה' צְבָאוֹת... וְנִחַם ה' עוֹד אֶת־צִיּוֹן וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם" (טז-יז).