תקציר ויקרא פרק כ"ה

פרקנו פותח בדברי ה' למשה "בְּהַר סִינַי" (א). הנושא המרכזי שעוסק בו הפרק הוא שנת היובל וגאולת קרקעות או עבדים.

שמיטה (ב-ז)

לפני העיסוק בשנת היובל, יש להסביר על שנת השמיטה. כמו המסגרת השבועית שבה שישה ימים אדם עובד וביום השביעי הוא נח, כך גם במסגרת השנים: יש לעבוד את האדמה למשך שש שנים "וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'" (ד) ואין לעבוד את האדמה.

יובל (ח-כד)

לאחר שבע פעמים של מחזורי שמיטה מגיעה שנת היובל. ביום הכיפורים תוקעים בשופר בכל הארץ ומקדשים את שנת היובל, היא שנת החמישים. המיוחד בשנת היובל הוא "אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" – קרקע או אדם ששועבדו לאדם אחר חוזרים לבעליהם המקוריים.

ה' מבטיח כי אין צורך לדאוג לפרנסה בשנה השביעית, בה לא עובדים את האדמה "וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת-הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים" (כא).

גאולת שדות ובתים (כה-לד)

לאחר החוק הכללי של היובל, כעת באים חוקים מפורטים לגבי יישום הדרור שבשנת היובל.

אדם שמכר את אחוזתו (=שדה) מכיוון שהוא ירד מנכסיו, אחוזתו תשוב אליו בשנת היובל. הוא יכול גם לגאול (=לפדות) את השדה עוד לפני כן, אם הוא השיג די כסף או שהוא מצא גואל (=פודה) שיגאל עבורו את השדה. במקרה כזה עורכים חישוב לגבי עלות הקרקע, אז והיום.

במקרה שאיש מכר בית, הוא יכול לגאול את הנכס במשך שנה. אם לא גאל את ביתו תוך שנה, הבית הופך להיות שייך לקונה "לַצְּמִיתֻת" (ל) וגם ביובל, הבית לא חוזר אל המוכר. ערי הלויים שייכים ללווים בלבד ולכן בית לוי ישוב אל הלוי, ואילו שדה של לוי לא ימכר כלל "כִּי-אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם" (לד).

איסור נשך ותרבית (לה-לח)

כחלק מהרעיון המרכזי של הפרק, שיש לחוס על העני, מופיע כאן האיסור לקחת נשך ותרבית "אֶת-כַּסְפְּךָ לֹא-תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ" (לז).

עבד עברי ועבד כנעני (לט-נה)

על עבד עברי כבר קראנו בקובץ החוקים שלאחר מעמד הר סיני בספר שמות, וכעת ישנו חוק מקביל לחוק ההוא. הכתוב מבקש לכבד את העבד העברי "לֹא-תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד" (לט) ולשחררו בשנת היובל "עַד-שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ" (מ). לגבי עבד כנעני הכתוב לא מגביל לגבי אופי העבודה שלו וזמן השהות אצל האדון.

גאולת עבד ישראלי (מז-נד)

כמו שדה, גם עבד ניתן לגאול לפני זמן היובל, אך כאן ישנה הגבלה: את העבד ניתן לגאול רק אם הוא השתעבד אצל נכרי או גר תושב ולא אצל ישראלי. כמובן שאם הוא לא נגאל, כמו בשדה וכפי שגם עלה מהפסקה הקודמת, העבד הישראלי משתחרר ביובל. הכתוב מסיים בחתימה שחזרה גם במהלך הפרק: "כִּי-לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (נה)