תקציר ויקרא פרק כ"ב

כהן בטומאה אסור באכילת קדשים (א-ט)

הפסקה נפתחת בכותרת "וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי ה'" (ב) שלאחריה מגיע ההסבר: אסור לכהן שנטמא לעבוד בקודש. הטומאה המדוברת כאן כוללת גם טומאות בדרגה נמוכה כמו טומאה עד הערב. לאחר שהכהן נטהר הוא יכול לשוב לעבוד בקודש וגם לאכול קודשים. "וְשָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמַרְתִּי וְלֹא-יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ" (ט).

אכילת קדשים – מי רשאי ומי לא? (י-טז)

בפסקה זו הכתוב מבהיר מי יכול לאכול קדשים. כמובן שזר אסור באכילת קדשים, אך גם בת כהן שנשאה לישראלי, אסורה באכילת קדשים. אך אם בת הכהן חזרה לבית אביה (אחרי גירושין או אלמנות) היא יכולה לשוב ולאכול קדשים. אם ישראלי אוכל קדש בשגגה "וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת-הַקֹּדֶשׁ" (יד).

מום בקרבנות ודינים נוספים (יז-ל)

לאחר הדיון באלו שעובדים בעבודת הקודש, הכתוב מביא דיון לגבי הקרבנות עצמם: קרבן צריך להיות "תָּמִים" – בלי כל מום "כִּי-לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם" (כ). לאחר הפירוט של המומים, הכתוב מביא דינים נוספים הנוגעים לקרבנות: אין להביא קרבן מיד "בֶּן-נֵכָר" (כה); שור או כבשה, או עז שיוולד, ניתן להקריבו רק לאחר שמונה ימים, והוא יהיה "שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ" (כז); אין להקריב שור או שה ואת בניהם באותו היום; קרבן תודה "לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחוּ" (כט) ואין להותיר ממנו עד הבקר.

סיכום (לא-לג)

"וּשְׁמַרְתֶּם מִצְו‍ֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה'. וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם. הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה'.