איסורי טומאה ונישואין לכהנים (א-ט)

הכתוב פותח באיסור הטומאה של הכהנים "לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" (א), אך ישנה הסתייגות: לבני משפחה, הכהן יכול להיטמא. בכל מקרה מנהגי אבלות כמו שימת קרחה בראש, גילוח הזקן ושריטת הבשר – אסורים. לאחר הדיון בטומאת הכהנים הכתוב עובר לדיני נישואין: לכהן אסור להתחתן עם אישה זונה וחללה וגם לא אישה גרושה, והנימוק לכלל האיסורים הוא " כִּי-אֶת-לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדֹשׁ יִהְיֶה-לָּךְ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (ח).

איסורי טומאה ונישואין לכהן הגדול (י-טו)

בניגוד לכהן הרגיל, לכהן הגדול אסור להיטמא גם במקרה של משפחה קרובה "וּמִן-הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו" (יב). גם בנוגע לנישואין הכתוב מחמיר עם הכהן הגדול: הוא רשאי להתחתן רק עם אשה בתולה "וְלֹא-יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשׁוֹ" (טו).

מום בכהנים (טז-כד)

הכתוב פותח עניין חדש "אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו" (יז). הכתוב מרחיב מה נחשב מום (למשל: עיור, פיסח, חרש ועוד). אמנם יש איסור לכהנים בעלי מומים לשרת בקודש, אך אין איסור לאכול "מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּמִן-הַקֳּדָשִׁים" (כב).