בפרק הקודם הייתה רשימה ארוכה של מצוות ואיסורים. כעת הכתוב מביא שני איסורים מרכזיים: האיסור לעבוד עבודה זרה, ואיסורי עריות

איסור עבודת המולך (א-ח)

הכתוב פותח במילים "אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ומזהיר מפני עבודה למולך. הכתוב כאן לא מרחיב לגבי עבודת המולך, אך ממקומות אחרים במקרא עולה שעבודת המולך היא העברת ילדים באש. העונש על עבודת המלך הוא מוות "מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ (=העם) יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן" (ב). ה' מזהיר שאם העם יתעלם מכך, הוא יכרית את האיש ואת זרעו. עונש כרת יבוא גם על מי שפונה לאבות וידעונים. הכתוב חותם את הפסקה הזו "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (ז-ח)

איסורי עריות (ט-כא)

כעת הכתוב עובר לרשימת איסורי העריות. הרשימה שבפרקנו דומה מאוד לרשימה שמופיעה בפרק י"ח, אך כתובה בסגנון שונה. על השאלה מדוע יש צורך בשתי הרשימות ראו במאמרו של הרב מנחם ליבטאג ובמאמרו של הרב אמנון בזק.

פסקת סיכום (כב-כז)

הכתוב מסכם את דיני הקדושה. כפי שמוסבר כאן עניין הקדושה הוא להיבדל ולא להידמות לגויים "וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר-אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם... וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי" (כג-כו).