כותרת פתיחה (א-ב)
פרשתנו פותחת בצו "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ב). בפרק עצמו החתימה "אני ה'" או "אני ה' אלהיכם" תבוא הרבה פעמים ואפשר להתלבט על משמעותה (ראו למשל בדבריו של הרב ד"ר יואל בן נון)
מצוות פולחניות (ג-ח)
מלבד הפסוק הראשון שבפסקה זו, העוסק ביראת אב ואם ושמירת השבת, שאר הפסקה עוסקת בענייני עבודת ה': בתחילה הכתוב אוסר על עבודת אלילים ולאחר מכן עובר לפן החיובי, כיצד יש לעבוד את ה' "וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַה' לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ" (ה).
מצוות חברתיות (ט-יח)
הפסקה הבאה מביאה רשימה של מצוות חברתיות. הפסקה פותחת בצו להשאיר בשדה ובכרם שאריות לעניים ולגרים. בהמשך מובאים דינים נוספים הנוגעים לפגיעה של אדם ברעהו: איסור גניבה, שקר, שבועה לשקר, עושק, גזילה, הלנת שכר, קללת חרש, מכשול בפניו עיור, איסורים לשופטים, האיסור ללכת רכיל, לא לעמוד על דם רעך, החיוב להוכיח, האיסור לנקום ולנטור ולבסוף "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" ובחתימה "אֲנִי ה'".
דינים שונים (יט-לא)
בפסקה זו הכתוב מביא דינים שונים שקשה לעמוד על מכנה משותף כולל לכולם: כלאיים, קיום יחסי אישות עם שפחה מאורסת, ערלה, איסור אכילה על הדם, איסור ניחוש, האיסורים לפגיעה בגוף: הקפת הראש, פגיעה בזקן, שריטה בבשר וכתובת קעקוע. הכתוב ממשיך לדינים נוספים: איסור זנות, שמירת שבת, ואיסור לפנות אל האובות והידענים.
מצוות חברתיות וחתימה (לב-לז)
בפסקה האחרונה שבפרק הכתוב חוזר לדינים חברתיים ומוסריים: כיבוד זקן, איסור הונאת הגר עם נימוק "כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (=ומכאן שאין הכוונה לגרים במשמעות של היום, אלא גר במובן של אדם שיושב בארץ שלא שלו). הכתוב ממשיך בדיני משפט וחותם את הדינים "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה'".