היטהרות מהצרעת (א-לב)
בפרק הקודם קראנו על נגעי הצרעת וכיצד ניתן לאבחן אם מדובר בנגע מטמא או לא. פרקנו עוסק בדרך ההיטהרות של המצורע.
ההיטהרות נחלקת לשלושה חלקים. בשלב הראשון הכהן צריך לוודא ש"נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת מִן-הַצָּרוּעַ" (ג).
בשלב השני הכהן מצווה להביא שתי ציפורים, עץ ארז ושני תולעת ואזוב. הכהן שוחט ציפור אחת, ואת הציפור השנייה יחד עם כל החומרים האחרים טובל בדם הציפור המתה והוא מזה על המצורע שבע פעמים. בסוף התהליך הכהן משלח את הציפור החיה לחופשי.
בשלב השלישי האדם צריך להמתין שבעה ימים מחוץ לאוהלו. ביום השביעי הוא מגלח את כל שערותיו בגוף, מכבס את בגדיו ומתרחץ – וכך מטהר.
השלב הרביעי הוא היום השמיני בו האיש מביא שלושה כבשים: אחד לעולה, השני לאשם והשלישי לחטאת. לאחר שהכהן מזה על גוף האדם מכבש האשם ומהשמן שבסולת – האדם נטהר לחלוטין. במקרה שהאדם חסר אמצעים הוא יכול להביא רק כבש אחד לאשם.
צרעת בתים (לג-נג)
בניגוד לסוגי הצרעת שנמנו עד עתה, צרעת הבתים לא רלוונטית לדור המדבר אלא רק אחרי שעם ישראל יכנס לארץ. גם כאן הכהן צריך לערוך בדיקות חוזרות כדי לקבוע האם מדובר בנגע מטמא. במקרה ומדובר בצרעת, יש לנתוץ את הבית ולהרוס אותו. תהליך ההיטהרות של בית שהנגע בו לא התפשט חוזר על השלב השני של ההיטהרות מצרעת רגילה, אלא שהפעם ההזאה היא לא על האדם אלא על הבית.
סיכום (נד-נז)
הכתוב מסכם את דיני הצרעת "זֹאת הַתּוֹרָה לְכָל-נֶגַע הַצָּרַעַת וְלַנָּתֶק. וּלְצָרַעַת הַבֶּגֶד וְלַבָּיִת. וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת. לְהוֹרֹת בְּיוֹם הַטָּמֵא וּבְיוֹם הַטָּהֹר זֹאת תּוֹרַת הַצָּרָעַת"