דיני זב (א-טו)
זיבה היא יציאה של שכבת זרע מאיבר המין הגברי באופן לא סדיר. אדם זב טמא ולכן מטמא גם משכב ששוכב עליו וכל כלי שיושב עליו. הנוגע בזב גם הוא טמא, אך בדרגה פחותה (עד הערב). כדי להיטהר מהזיבה יש לספור שבעה ימים של טהרה, לכבס בגדים ולרחוץ את הגוף במים. ביום השמיני הזב מביא למשכן שני תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה.
דיני שכבת זרע והשוכב עם אישה (טז-יח)
במקרה ושכבת זרע יוצאת בצורה מבוקרת ולא מוגדרת כזיבה, האדם טמא עד הערב ויש לרחוץ את הגוף כדי להיטהר. כך גם במקרה של איש ואישה שהיו יחד, הם טמאים עד הערב ורוחצים במים.
דיני ימי הנידות (יט-כד)
אישה בזמן נידתה (בשעה שרואה דם וסת) טמאה עד שבעה ימים. גם האישה הנידה מטמאת מושבים וכלים. כאן התורה לא מזכירה את האיסור להתקרב אל אישה בזמן נידותה אלא מציינת שאם בכל זאת איש שכב עם אישה בזמן נדתה הוא טמא שבעת ימים.
דיני זבה (כה-ל)
במקרה והאישה רואה דם בצורה לא מבוקרת "יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת-נִדָּתָהּ" (כה) היא צריכה להיטהר במשך שבעה ימים, כמו במקרה של הזב. ביום השמיני היא לוקחת שני תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה.
סיכום (לא-לג)
וְהִזַּרְתֶּם אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת-מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם. זֹאת תּוֹרַת הַזָּב וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת-זֶרַע לְטָמְאָה-בָהּ. וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת-זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם-טְמֵאָה