תקציר ויקרא פרק ד'

פתיחה (א-ב)

קרבן חטאת שונה משאר הקרבנות שתוארו עד עכשיו בעיקר משום שמדובר בקורבן חובה ולא נדבה. לגבי האופי של קרבן חטאת כ"חיטוי" המשכן מטומאה ולא כקורבן "חטא" ראה בשיעורו של פרופ' יונתן גרוסמן. את קרבן החטאת ניתן לחלק לשני סוגי קרבנות: חטאת פנימית (=שהעבודה נעשית בתוך הקודש) וחטאת חיצונית (שהעבודה נעשית מחוץ לקודש, במזבח העולה). כל המקרים שהכתוב סוקר כאן הם חטאים בשגגה.

חטאת כהן משיח: חטאת פנימית (ג-יב)

אם הכהן המשיח, הלא הוא הכהן הגדול, חוטא בשגגה עליו להקריב פר. הוא מביא את הפר לפתח אוהל מועד, סומך את ידו עליו ושוחט את הפר לפני ה'. בשונה מהקרבנות שתוארו עד כה, עבודת הדם נעשית על הפרוכת רק אחר כך על המזבח הפנימי. שאר העבודה נעשית מחוץ לאוהל מועד: הדם שנשאר נשפך על מזבח העולה וגם את חלקי הפנים מקריבים עליו. את כל הנותר מוציאים מחוץ למחנה ושורפים בשפך הדשן.

חטאת כל ישראל: חטאת פנימית (יג-כא)

המקרה השני שבו מביאים חטאת פנימית הוא כשכל עם ישראל חטא בשוגג. בשם הקהל כולו מוקרב פר. זקני העדה שמייצגים את העם סומכים את ידיהם על ראש הפר ולאחר מכן הפר נשחט. הכהן המשיח מביא את הדם אל אוהל מועד וגם כאן עבודת הדם נעשית על פני הפרוכת ואת יתר בדם שופכים על קרבן העולה. גם במקרה הזה את שאריות הפר שורפים מחוץ למחנה וכך "וְכִפֶּר עֲלֵהֶם הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לָהֶם" (כ).

חטאת נשיא: חטאת חיצונית (כב-כו)

כמו שבמקרה הראשון מובא מקרה של נציג ציבור שחוטא בשגגה, כעת מובא חטא בשגגה של הנשיא. בניגוד למקרה של הכהן הגדול, הנשיא מביא קרבן מן הצאן ("שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים"). הוא סומך את ידו על ראש השעיר ובדומה לקרבן עולה עבודת הדם נעשית מחוץ לקודש ואת השאריות לא שורפים אלא "וְאֶת-כָּל-חֶלְבּוֹ יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה כְּחֵלֶב זֶבַח הַשְּׁלָמִים" (כו).

חטאת נפש אחת: חטאת חיצונית (כז-לא)

כעת הכתוב מתרכז במקרה ואדם יחיד חטא בשגגה. מקרה זה מקביל לחטאת העם כולו, אלא שכאן מדובר בחטאת חיצונית ולא חטאת פנימית. בשונה מהנשיא היחיד מביא "שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה נְקֵבָה" (כח) או כבש נקבה. הדינים של השעירה או הכבשה דומים לדין השעיר אצל הנשיא.