פרקנו עוסק בקרבן שלמים. בניגוד לקרבן עולה (שעולה כולו לה') וקרבן מנחה (שנשאר ממנו לכהנים), קרבן שלמים נחלק לה', לכהנים ולמקריב. פרט זה אינו מופיע בפרק מכיוון שהוא נוגע באכילה של הקרבן, הנידונה בפרשת צו.
שלמי בקר (א-ה)
קרבן שלמים ניתן להקריב מבעל חיים זכר או נקבה (בניגוד לקרבן עולה ששם ניתן להקריב רק בקר זכר). גם כאן המקריב סומך את ידו על ראש הקרבן ושוחט אותו בפתח אהל מועד. כפי שראינו בקרבנות הקודמים על עבודת הדם אחראים הכהנים. בניגוד לקרבן עולה שעולה כליל על המזבח, בזבח שלמים מקטירים רק את החלבים, הכליות ואת יותרת הכבד.
שלמי צאן: כבש (ו-יא)
גם אם אדם מעוניין להקריב שלמים מהצאן הוא יכול לבחור האם הוא מקריב אותו מזכר או מנקבה. התהליך של שלמי צאן דומה לשלמי הבקר אלא שהכתוב חותם "לֶחֶם אִשֶּׁה לַה'" (יא. ולא כמו בשלמי בקר: "עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ-נִיחוֹחַ לַה'" (ט).
שלמי עז (יב-יז)
שלמי העז דומים מאוד לשלמי הצאן (מדוע התורה מביאה פסקה שלמה שעוסקת בקרבן מן העזים שמקביל לקרבן הצאן?) השינוי היחיד שמופיע בקרבן זה הוא החתימה: "לֶחֶם אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ כָּל-חֵלֶב לַה'", המשלבת את שלמי הבקר עם שלמי הצאן.