תקציר ויקרא פרק ב'

פרקנו עוסק בקרבן מנחה. בשונה מקרבן עולה, קרבן מנחה הוא צמחוני והוא לא עולה כולו לה' אלא נותר ממנו לכהנים.

מנחת סולת (א-ג)

הכתוב פותח במנחה הפשוטה ביותר, מנחת הסולת. למנחה המקריב מוסיף שמן ולבונה המעשירים את הקורבן. האדם מביא את המנחה אל הכהן והוא מקטיר אותה על המזבח. מה שנותר מן המנחה נשאר לכהנים.

מנחות מעובדות (ד-י)

כעת הכתוב מביא שלושה סוגי מנחות שהן מורכבות יותר: הראשונה מנחת סולת שאפוייה בתנור יחד עם מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן. השנייה מנחת סולת על מחבת, מנחה מטוגנת שיש לצקת עליה שמן. המנחה השלישית היא מנחת "מַרְחֶשֶׁת". הכללים של המנחות הללו דומים למנחה הטבעית אך בניגוד למנחה הטבעית, למנחות המועבדות לא מוסיפים לבונה.

כללים נוספים לקרבנות המנחה (יא-יג)

הכתוב מוסיף עוד שני כללים לגבי קרבן מנחה. הראשון האיסור להקריב חמץ "כִּי כָל-שְׂאֹר וְכָל-דְּבַשׁ לֹא-תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה'" (יא) וכלל נוסף הוא הוספת המלח לקרבן. לפי הכתוב המלח קשור לברית של ה' ועם ישראל "וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל-קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח" (יג).

מנחת ביכורים (יד-טז)

רוב הפרשנים בעקבות חז"ל טענו שמנחת הביכורים המתוארת בפרק קשורה אל הנפת העומר (כך רש"י למשל). בניגוד לאלו ראב"ע פירש שמדובר בקרבן ביכורים נדבה ולא חובה. את מנחת הביכורים יש להקריב "אָבִיב (=רמת בשלות מסויימת) קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל". על מנחת הביכורים יש לשים שמן ולבונה והכהן מקטיר אותה.