תקציר ויקרא פרק א'

פתיחה לתורת הקרבנות (א-ב)

בפרקים הבאים אנחנו עתידים לקרוא על תורת הקרבנות. פרשת ויקרא מתמקדת במקריב את הקרבן, ובסוגי הקרבנות השונים. הפרק פותח ב"וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו", ובקריאה מיידית של סוף ספר שמות בהחלט נראה שה' צריך לקרוא למשה: "וְלֹא-יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד" (שמות מ', לה) (וכך פירש רשב"ם). הקרבן הראשון שספר ויקרא עוסק בו הוא קרבן עולה. לקרבן עולה ניתן להביא שלוש סוגים של קרבנות: מן הבקר, מן הצאן ומן העוף.

קרבן עולה מן הבקר (ג-ט)

במקרה שמקירבים עולה מבקר, המקריב סומך את ידו על ראש העולה, ופעולה זו גורמת לכפרה "וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו" (ד). האדם שוחט את הקרבן "לִפְנֵי ה'" ומעתה והלאה העבודה עוברת לבני אהרן. הפעולה על הקרבן היא זריקת דמו על המזבח, הפשטת הבהמה, נתינת החלקים של הקרבן על המזבח ושריפתם. כפי שמובא בסוף הפסקה קרבן עולה נקרא כך כי הוא עולה כולו אל ה' "וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה" (ט).

קרבן עולה מן הצאן (י-יג)

במקרה שמקריבים עולה מן הצאן, פועלים בצורה דומה. המקריב שוחט את הצאן (ללא סמיכת הידיים) ומעתה עוברת העבודה אל הכהנים: זריקת הדם, נתיחת חלקיו של הצאן והעלאתם על המזבח ושריפתם.

קרבן עולה מן העוף (יד-יז)

קרבן העולה הפשוט ביותר הוא עולת העוף שבה יש להקריב תור או יונה. בניגוד לצאן ולבקר כאן העבודה כולה נעשית על ידי הכהן: מליקת הראש, מיצוי הדם על קיר המזבח, הפשטתו והעלאתו על האש.