תוכחה על הכחש - הרמאות (א-ג)

הנביא מתאר כיצד ישראל ויהודה מתנהגים במרמה: "סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה" (א). הנביא מוכיח את אפרים על כך שהוא כרת ברית עם אשור ומצרים, ומתאר כיצד ה' "יריב" עם יהודה ואפרים "וְרִיב לַה' עִם־יְהוּדָה וְלִפְקֹד עַל־יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ" (ג). 

סיפורי יעקב ומשמעותם לדורות הבאים (ד-ז)

הנביא דורש שההתנהלות של ישראל במרמה שורשה באביה, יעקב "בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת־אָחִיו" (ד). לאחר מכן ממשיך הנביא לתאר עוד שני סיפורים מחיי יעקב: המאבק עם המלאך וההתגלות בבית אל. סיפורים אלה מלמדים שלישראל יש מספיק כוחות ואף תמיכה אלוקית, ואין להם צורך להשען על עמים אחרים. "וְאַתָּה בֵּאלֹהֶיךָ תָשׁוּב חֶסֶד וּמִשְׁפָּט שְׁמֹר וְקַוֵּה אֶל־אֱלֹהֶיךָ תָּמִיד" (ז).

המשך התוכחה על הכחש - הרמאות (ח-יב)

פסקה זו חוזרת לנושא המרמה שנדון בפסקה הראשונה "כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב" (ח). הנביא טוען שישראל דבקים בדרכי כנען במקום לדבוק בדרך ה'. אפרים בטוח בעושרו ולא מוכן להודות בחטאו. אמנם ה' שלח נביאים רבים, אך אנשי אפרים המשיכו לחטוא "בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי" (יב). 

סיפורי יעקב ומשמעותם לדורות הבאים (יג-טו)

הנביא חוזר לסיפורי יעקב ומזכיר את בריחת יעקב לחרן ואת עבודתו אצל לבן בעבור נשותיו: "וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וּבְאִשָּׁה שָׁמָר" (יג). לאחר מכן מזכיר הנביא את יציאת מצרים: "וּבְנָבִיא הֶעֱלָה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וּבְנָבִיא נִשְׁמָר" (יד). שני הארועים האלה מזכירים לישראל את חסדי ה' איתם בגלות, ולעומת החסד של ה' מוזכרת הבגידה של ישראל: "הִכְעִיס אֶפְרַיִם תַּמְרוּרִים..." (טו).