השמדת המזבחות וחורבן ממלכת אפרים (א-ח)

הפסקה נפתחת בדימוי ישראל לגפן, אך עושרה ושבחה של הגפן הובילו אותה למקומות רעים "כְּרֹב לְפִרְיוֹ הִרְבָּה לַמִּזְבְּחוֹת כְּטוֹב לְאַרְצוֹ הֵיטִיבוּ מַצֵּבוֹת" (א). בעקבות חטאיהם, ישראל יענשו "עַתָּה יֶאְשָׁמוּ הוּא (=האויב) יַעֲרֹף מִזְבְּחוֹתָם יְשֹׁדֵד מַצֵּבוֹתָם" (ב). הנביא מתאר כיצד אפרים תתמוטט: לא יהיה מלך, אשור תשלוט באפרים ושומרון תחרב.

נפילת ישראל ברקע אירועים מהעבר (ט-טו)

בפסקה זו באים שני אירועים היסטוריים: האחד - "מִימֵי הַגִּבְעָה חָטָאתָ יִשְׂרָאֵל" (ט) - מעשה פילגש בגבעה. האירוע השני לא ברור "כְּשֹׁד שַׁלְמַן בֵּית אַרְבֵאל בְּיוֹם מִלְחָמָה אֵם עַל־בָּנִים רֻטָּשָׁה" (יד), ויש מי שפירש שמדובר על המצור של שלמנאסר השלישי (ראב"ע). הנביא מבהיר שהפורענות השניה באה בעקבות מעשה העגלים בבית אל: "כָּכָה עָשָׂה לָכֶם בֵּית אֵל מִפְּנֵי רָעַת רָעַתְכֶם" (טו). בין שני האזכורים האלו מביא הנביא משל איכרים המציג את חטאי ישראל ואת הגמול שיקבלו על כך – גויים ישלטו בהם ויחריבו את ארצם.