פתיחה (א-ג)

ה' קורא לנביא לקחת שופר ולשים בחיקו "יַעַן עָבְרוּ בְרִיתִי וְעַל־תּוֹרָתִי פָּשָׁעוּ" (א). השופר מסמל את בוא המלחמה והפורענות, שמגיעה בעקבות זניחת ישראל את ה' "זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ" (ג).

חטאי ישראל והעונש (ד-יד)

בפסקה זו בא פירוט המסביר מדוע ה' קורא פורענות על ממלכת ישראל. הנביא מזכיר חטאים מהתחום הפולחני ומהתחום הפוליטי. בתחום הפולחני הנביא מזכיר את עגלי הזהב שעשה ירבעם: "כִּי מִיִּשְׂרָאֵל וְהוּא חָרָשׁ עָשָׂהוּ וְלֹא אֱלֹהִים הוּא כִּי־שְׁבָבִים יִהְיֶה עֵגֶל שֹׁמְרוֹן" (ו) ואת ריבוי המזבחות שבנה אפרים "כִּי־הִרְבָּה אֶפְרַיִם מִזְבְּחוֹת לַחֲטֹא הָיוּ־לוֹ מִזְבְּחוֹת לַחֲטֹא" (יא). בחטאים מהתחום הפוליטי הוא מאשים את אפרים בחיפוש סיוע אצל הגויים והטמעות בגויים: "נִבְלַע יִשְׂרָאֵל עַתָּה הָיוּ בַגּוֹיִם כִּכְלִי אֵין־חֵפֶץ בּוֹ" (ח). בגלל החטאים, ה' יפרע באפרים: "עַתָּה יִזְכֹּר עֲו‍ֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאותָם הֵמָּה מִצְרַיִם יָשׁוּבוּ... וְשִׁלַּחְתִּי־אֵשׁ בְּעָרָיו וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ" (יג-יד).