תוכחה לעם (א-ז)

הנביא פותח את הנבואה בקריאה "שִׁמְעוּ־זֹאת הַכֹּהֲנִים וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ" (א), ומכאן הוא מבקר את העם. הוא מתאר כיצד מעשיהם החמורים לא יאפשרו להם לשוב לה': "לֹא יִתְּנוּ מַעַלְלֵיהֶם לָשׁוּב אֶל־אֱלֹהֵיהֶם כִּי רוּחַ זְנוּנִים בְּקִרְבָּם וְאֶת־ה' לֹא יָדָעוּ" (ד). אפילו מלך ישראל יחטא כמו העם. בשלב מסוים יבקשו העם את ה' דרך הקרבת קורבנות אך "וְלֹא יִמְצָאוּ חָלַץ מֵהֶם" (ו).

פורענות וריחוק שכינה (ח-טו)

הנביא קורא לעם לתקוע בשופר בערים מרכזיות בממלכת ישראל כדי להזהיר מפני הפורענות שעתידה להגיע: "אֶפְרַיִם לְשַׁמָּה תִהְיֶה בְּיוֹם תּוֹכֵחָה בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל הוֹדַעְתִּי נֶאֱמָנָה" (ט). בשלב הזה הנביא קושר את גורל ממלכת יהודה יחד עם גורל ממלכת ישראל "וַאֲנִי כָעָשׁ לְאֶפְרָיִם וְכָרָקָב לְבֵית יְהוּדָה... כִּי אָנֹכִי כַשַּׁחַל לְאֶפְרַיִם וְכַכְּפִיר לְבֵית יְהוּדָה אֲנִי אֲנִי אֶטְרֹף וְאֵלֵךְ אֶשָּׂא וְאֵין מַצִּיל" (יב-יד). בעקבות הפורענות ה' 'שב אל מקומו', עד שישראל יפנו אליו "אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל־מְקוֹמִי עַד אֲשֶׁר־יֶאְשְׁמוּ וּבִקְשׁוּ פָנָי בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי" (טו).