תקציר הושע פרק ד'

פרקנו פורט את חטאי העם בתחומים שונים, ובסופו מציע לממלכת יהודה להיזהר שלא לדבוק בחטאיה של ממלכת ישראל.

חטאים מוסריים (א-ג)

הנביא מתאר ש"אֵין־אֱמֶת וְאֵין־חֶסֶד וְאֵין־דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ" (א) ולאחר מכן הוא מפרט את החטאים של העם: "אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ" (ב). החטאים יובילו לחורבן "עַל־כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כָּל־יוֹשֵׁב בָּהּ" (ג).

חטאי הכהנים והנביאים (ד-י)

בפסקה זו הנביא מבקר את מנהיגי העם - הכהנים והנביאים: "וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם וְכָשַׁל גַּם־נָבִיא עִמְּךָ" (ה). הנביא מפרט את חטאי הכהנים: "וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ... חַטַּאת עַמִּי יֹאכֵלוּ וְאֶל־עֲו‍ֹנָם יִשְׂאוּ נַפְשׁוֹ" (ו-ח), ואת ענשם: "וּפָקַדְתִּי עָלָיו דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו אָשִׁיב לוֹ... כִּי־אֶת־ה' עָזְבוּ לִשְׁמֹר" (ט)

חטאים פולחניים (יא-יד)

בפסקה זו הנביא חוזר לעסוק בכל העם ומאשים אותם שהם עובדים לאלהים אחרים "עַל־רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ וְעַל־הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה וְאֵלָה" (יג). בנוסף לעבודה הזרה הרגילה, מזכיר הנביא גם ענייני ניחוש "עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ" (יב). ה' לא יפקוד את בניהם ובנותיהם של העם "כִּי־הֵם עִם־הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם־הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ וְעָם לֹא־יָבִין יִלָּבֵט" (יד).

אזהרה לממלכת יהודה (טו-יט)

הנביא מזהיר את ממלכת יהודה שלא ללמוד מדרכיה של ממלכת ישראל "אִם־זֹנֶה אַתָּה יִשְׂרָאֵל אַל־יֶאְשַׁם יְהוּדָה וְאַל־תָּבֹאוּ הַגִּלְגָּל וְאַל־תַּעֲלוּ בֵּית אָוֶן וְאַל־תִּשָּׁבְעוּ חַי־ה'" (טו). הנביא מתאר את ממלכת ישראל כפרה סוררת, כאנשים שאפילו אחרי שפגה שכרותם, הם פונים לחטאים אחרים "סָר סָבְאָם הַזְנֵה הִזְנוּ אָהֲבוּ הֵבוּ קָלוֹן מָגִנֶּיהָ" (יח)