פרק זה, יחד עם פרק י"ב מהווים חזון מיוחד. בניגוד לרמזים הנסתרים שניתנו בחזונות הקודמים, כאן הרמזים מובנים יותר, ואף מוזכרים בפירוש פרס ויוון, אך לא שמות המלכים שלאחר מכן. רבים פירשו את החזון (ובעיקר את המלך הנבזה הנזכר באריכות) כמכוון לאנטיוכוס אפיפנס.
ממלכת פרס (א-ג)
גם חזון זה נפתח בתיארוך: "וַאֲנִי בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ" (א). המלאך הדובר פותח: "וְעַתָּה אֱמֶת אַגִּיד לָךְ" (ב) ומכאן מתאר את העתיד לדניאל. האימפריה הפרסית תעמיד עוד שלושה מלכים. "וְהָרְבִיעִי יַעֲשִׁיר עֹשֶׁר גָּדוֹל מִכֹּל וּכְחֶזְקָתוֹ בְעׇשְׁרוֹ יָעִיר הַכֹּל אֵת מַלְכוּת יָוָן" (ב), שתחליף את מלכות פרס. מלכות יון תעמיד "מֶלֶךְ גִּבּוֹר" (ג).
מלך הצפון מול מלך הנגב (ד-כ)
לאחר מותו של המלך הגדול, ממלכתו תתפצל לארבע "תִּשָּׁבֵר מַלְכוּתוֹ וְתֵחָץ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם". כאן נזכרים שניים מהם: מלך הנגב ומלך הצפון. החזון מתאר יריבות בלתי פוסקת בין המלכים, עד שבקרב האחרון, מלך הצפון יגבור על מלך הנגב: "וְיָבֹא מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְיִשְׁפֹּךְ סוֹלְלָה וְלָכַד עִיר מִבְצָרוֹת וּזְרֹעוֹת הַנֶּגֶב לֹא יַעֲמֹדוּ וְעַם מִבְחָרָיו וְאֵין כֹּחַ לַעֲמֹד" (טו).
מלך הצפון ורשעותו (כא-לט)
בפסקה זו מתואר המלך ה"נבזה" שדרכו הייתה סלולה במרמה: "בְּשַׁלְוָה וּבְמִשְׁמַנֵּי מְדִינָה יָבוֹא וְעָשָׂה אֲשֶׁר לֹא עָשׂוּ אֲבֹתָיו וַאֲבוֹת אֲבֹתָיו בִּזָּה וְשָׁלָל וּרְכוּשׁ לָהֶם יִבְזוֹר וְעַל מִבְצָרִים יְחַשֵּׁב מַחְשְׁבֹתָיו וְעַד עֵת" (כד). כחלק ממעלליו, יפגע המלך ההוא במקדש: "וּזְרֹעִים מִמֶּנּוּ יַעֲמֹדוּ וְחִלְּלוּ הַמִּקְדָּשׁ הַמָּעוֹז וְהֵסִירוּ הַתָּמִיד וְנָתְנוּ הַשִּׁקּוּץ מְשֹׁמֵם" (לא), ועל אף זאת, המלך ההוא יגדל ויתחזק: "וְעָשָׂה כִרְצֹנוֹ הַמֶּלֶךְ וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְגַּדֵּל עַל כׇּל אֵל וְעַל אֵל אֵלִים יְדַבֵּר נִפְלָאוֹת וְהִצְלִיחַ עַד כָּלָה זַעַם כִּי נֶחֱרָצָה נֶעֱשָׂתָה" (לו).
סופו של מלך הצפון (מ-מה)
אך סופו של מלך הצפון יגיע "וּבְעֵת קֵץ יִתְנַגַּח עִמּוֹ מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וְיִשְׂתָּעֵר עָלָיו מֶלֶךְ הַצָּפוֹן בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וּבׇאֳנִיּוֹת רַבּוֹת וּבָא בַאֲרָצוֹת וְשָׁטַף וְעָבָר" (מ), והוא יבוא לקיצו: "וּבָא עַד קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ" (מה).
כתיבה: נתנאל שפיגל