מראה איש לבוש הבדים (א-ח)
פרק זה נפתח בתיארוך (המאוחר ביותר בספר) "בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס דָּבָר נִגְלָה לְדָנִיֵּאל" (א). דניאל מעיד על עצמו שהוא התאבל במשך שלושה שבועות "שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים" (ב), הסיבה לאבלות דניאל לא מצויינת במפורש בכתוב. ביום "עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן" (ד) דניאל ראה איש לבוש בדים שגרם לחרדה בסביבה: "וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה אֲבָל חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא" (ז), ודניאל נותר שם לבדו.
דברי איש לבוש הבדים (ט-יד)
דניאל שמע את קולו של האיש לבוש הבדים, ומיד נרדם. האיש מרגיע את דניאל "אַל תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ" (יב). דבריו של איש לבוש הבדים נותרו סתומים: "וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים בָּא לְעׇזְרֵנִי וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מַלְכֵי פָרָס" (יג).
תגובת דניאל ודברי האיש לבוש הבדים (טו-כא)
בתגובה לדברי האיש, דניאל נאלם: "וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָתַתִּי פָנַי אַרְצָה וְנֶאֱלָמְתִּי" (טו). דניאל שואל את האיש: "וְהֵיךְ יוּכַל עֶבֶד אֲדֹנִי זֶה לְדַבֵּר עִם אֲדֹנִי זֶה וַאֲנִי מֵעַתָּה לֹא יַעֲמׇד בִּי כֹחַ וּנְשָׁמָה לֹא נִשְׁאֲרָה בִי" (יז), והאיש שב ומחזיק בדניאל, שוב מרגיע אותו, ואומר לו: "הֲיָדַעְתָּ לָמָּה בָּאתִי אֵלֶיךָ וְעַתָּה אָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם שַׂר פָּרָס וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא" (כ) ואף מציין "אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת וְאֵין אֶחָד מִתְחַזֵּק עִמִּי עַל אֵלֶּה כִּי אִם מִיכָאֵל שַׂרְכֶם" (כא).
כתיבה: נתנאל שפיגל