פתיחה (א-ג)

כמו הפרק הקודם, גם פרקנו נפתח בתאריך "בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ בֶּן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִזֶּרַע מָדָי אֲשֶׁר הׇמְלַךְ עַל מַלְכוּת כַּשְׂדִּים" (א). דניאל מעיד על עצמו שהוא עיין "בַּסְּפָרִים מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְמַלֹּאות לְחׇרְבוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם שִׁבְעִים שָׁנָה" (ב) ופנה לה' בתפילה: "לְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים בְּצוֹם וְשַׂק וָאֵפֶר" (ג).

וידוי (ד-יא)

בפסקה זו דניאל מתוודה על חטאי ישראל. כמה מהפסוקים כאן מצוטטים בתפילת התחנון ובסליחות "חָטָאנוּ וְעָוִינוּ הִרְשַׁעְנוּ וּמָרָדְנוּ וְסוֹר מִמִּצְוֺתֶךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ" (ה); "לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים כַּיּוֹם הַזֶּה לְאִישׁ יְהוּדָה וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם וּלְכׇל יִשְׂרָאֵל הַקְּרֹבִים וְהָרְחֹקִים בְּכׇל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתָּם שָׁם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בָךְ" (ז). הפסקה נחתמת בקביעה שכל ישראל חטאו ולא שמעו לה': "וְכׇל יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ אֶת תּוֹרָתֶךָ וְסוֹר לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ בְּקֹלֶךָ וַתִּתַּךְ עָלֵינוּ הָאָלָה וְהַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר כְּתוּבָה בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים כִּי חָטָאנוּ לוֹ" (יא).

העונש (יב-יד)

בעקבות חטאי ישראל הגיע גם העונש: "כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֵת כׇּל הָרָעָה הַזֹּאת בָּאָה עָלֵינוּ וְלֹא חִלִּינוּ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ לָשׁוּב מֵעֲוֺנֵנוּ וּלְהַשְׂכִּיל בַּאֲמִתֶּךָ. וַיִּשְׁקֹד ה' עַל הָרָעָה וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ כִּי צַדִּיק ה' אֱלֹהֵינוּ עַל כׇּל מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקֹלוֹ" (יג-יד). 

תחינה (טו-יט)

בפסקה זו מגיע דניאל לעיקר תפילתו. דניאל מבקש ישועה מה' שיגאל את עמו. גם את הפסקה הזאת הוא פותח באזכור לחטאי העם: "וְעַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ אֶת עַמְּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה חָטָאנוּ רָשָׁעְנוּ" (טו), ומיד עובר לבקשה לישועה. גם פסוקים אלו נכנסו לסדר הסליחות: "וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי" (יז); "אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ" (יט). 

תשובת המלך גבריאל (כ-כז)

דניאל מעיד שתוך כדי תפילתו נגלה לפניו המלאך גבריאל עם תשובה. המלאך מסביר לדניאל שדברי ירמיהו שעליהם הסתמך לא מכוונים ל70 שנה אלא ל"שָׁבֻעִים שִׁבְעִים" (כד), 7 פעמים של 70 שנה, כלומר 490 שנה. הזמן הזה נחלק לשלושה. הזמן הראשון הוא 49 שנים "עַד מָשִׁיחַ נָגִיד שָׁבֻעִים שִׁבְעָה" (כה), ולאחר מכן 434 שנים שבהם ירושלים תשוב לבניינה: "וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ וּבְצוֹק הָעִתִּים", ואז תהיה מלחמה: "יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף וְעַד קֵץ מִלְחָמָה נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת" (כו), שבסופה, לאחר שבע שנים נוספות, המשלימות למניין 490 שנה: "יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם וְעַד כָּלָה וְנֶחֱרָצָה תִּתַּךְ עַל שֹׁמֵם" (כז).

 

כתיבה: נתנאל שפיגל