הפרק מובא בארמית. הציטוטים הנזכרים כאן הם מתוך התרגום של הרב דן בארי.
חלום נבוכדנצר וחכמי בבל (א-יג)
בשנה השנייה למלכותו מלך בבל, נבוכדנצר, חלם חלום "וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ" (א). נבוכדנצר ביקש מחכמי בבל לא רק לפתור את החלום, אלא גם להזכיר לו את החלום שחלם מכיוון ש"הַדָּבָר מִמֶּנִּי הָלַךְ" (ה). אחרי שהחכמים מושכים את הזמן ולא באמת מגלים את חלומו של המלך, הוא מורה להוציא את כל החכמים להורג: "עֵקֶב זֹאת הַמֶּלֶךְ כָּעַס וְקָצַף הַרְבֵּה, וְאָמַר לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל חַכְמֵי בָבֶל" (יב), וביניהם גם את דניאל וחבריו.
דניאל, אריוך וההתגלות (יד-כד)
דניאל שמע על הגזרה וביקש מאריוך, שהוציא לפועל את הגזרה של המלך "שֶׁיִּתֵּן לוֹ זְמַן וְהַפִּתְרוֹן יַגִּיד לַמֶּלֶךְ" (טז). דניאל הלך לביתו והתפלל לה': "וְרַחֲמִים לְבַקֵּשׁ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ הַשָּׁמַיִם עַל הַסּוֹד הַזֶּה שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ דָּנִיֵּאל וַחֲבֵרָיו עִם שְׁאָר חַכְמֵי בָבֶל" (יח), ומיד ה' נגלה לדניאל ומגלה לו את החלום והפתרון: "אָז לְדָנִיֵּאל בַּחֲזוֹן הַלַּיְלָה הַסּוֹד נִגְלָה" (יט), ודניאל בירך את ה' על כך: "יִהְיֶה שְׁמוֹ שֶׁל הָאֵל מְבוֹרָךְ מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם" (כ). לאחר מכן פנה דניאל לאריוך ואמר לו: "אֶת חַכְמֵי בָבֶל אַל תַּשְׁמִיד, הֲבִיאֵנִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַפִּתְרוֹן לַמֶּלֶךְ אַגִּיד" (כד).
דניאל מובא לפני המלך ופותר את החלום (כה-מה)
אריוך הוביל בבהלה את דניאל לפני המלך, ולפני שהוא מגלה למלך את החלום ופתרונו, הוא מודיע שהחלום ופתרונו הוא מאת ה': "אֲבָל יֵשׁ אֱלוֹהַּ בַּשָּׁמַיִם מְגַלֵּה רָזִים וְהוֹדִיעַ לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר מַה שֶּׁיִּהְיֶה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (כח). ומכאן מתאר דניאל את החלום של נבוכדנצר. דניאל מתאר שבחלום היה פסל גדול, ראשו זהב, חזה מכסף, בטן וירכיים מנחושת, שוקיים מברזל ורגליים מברזל ומחרס. לפתע אבן פגעה בפסל והוא רוסק "כְּמוֹץ מִגָּרְנֵי קַיִץ" (לה) והאבן הפכה להר גדול. כעת דניאל עובר לפתרון החלום. האיברים המוצגים בחלום מייצגים דורות של מלכויות אחרות, והאבן הגדולה היא: "לְעֻמַּת שֶׁרָאִיתָ שֶׁמִּן הָהָר נִתְּקָה אֶבֶן אֲשֶׁר לֹא בְּיָדַיִם, וְרִסְּקָה הַבַּרְזֶל, הַנְּחֹשֶׁת, הַחֶרֶס, הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, אֱלוֹהַּ גָּדוֹל הוֹדִיעַ לַמֶּלֶךְ מַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחֲרֵי זֶה, וְנָכוֹן הַחֲלוֹם וְנֶאֱמָן פִּתְרוֹנוֹ" (מה).
סיום (מו-מט)
המלך מיד "נָפַל עַל פָּנָיו, וּלְדָנִיֵּאל הִשְׁתַּחֲוָה, וּמִנְחָה וּקְטֹרֶת אָמַר לְנַסֵּךְ לוֹ" (מו), ואף מודה על גדלות ה': "אֱמֶת אֲשֶׁר אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלוֹהַּ אֱלֹהִים, וַאֲדוֹן מְלָכִים וּמְגַלֵּה רָזִים, אֲשֶׁר יָכֹלְתָּ לְגַלּוֹת הַסּוֹד הַזֶּה" (מז). לאחר מכן נבוכדנצר העניק לדניאל מתנות "וְהִשְׁלִיטוֹ עַל כָּל מְדִינַת בָּבֶל וְרַב סְגָנִים עַל כָּל חַכְמֵי בָבֶל" (מח).
כתיבה: נתנאל שפיגל