הכנה לקראת חגיגת הפסח (א-יג)
יחזקיהו שולח אגרת לכל ישראל "לָבוֹא לְבֵית ה' בִּירוּשָׁלָ͏ִם לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (א). מכיוון שבתאריך המקורי של פסח "הַכֹּהֲנִים לֹא הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי וְהָעָם לֹא נֶאֶסְפוּ לִירוּשָׁלָ͏ִם" (ב), הוחלט לחגוג את הפסח בחודש השני. השליחים קראו לעם ישראל "עַתָּה אַל תַּקְשׁוּ עׇרְפְּכֶם כַּאֲבוֹתֵיכֶם תְּנוּ יָד לַה' וּבֹאוּ לְמִקְדָּשׁוֹ אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ לְעוֹלָם וְעִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְיָשֹׁב מִכֶּם חֲרוֹן אַפּוֹ" (ח). כך נאספו לירושלים "עַם רָב לַעֲשׂוֹת אֶת חַג הַמַּצּוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי קָהָל לָרֹב מְאֹד" (יג).
חגיגת הפסח (יד-כב)
כחלק מהחגיגות העם מסירים את העבודה הזרה שבקרבם: "וַיָּקֻמוּ וַיָּסִירוּ אֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָ͏ִם וְאֵת כׇּל הַמְקַטְּרוֹת הֵסִירוּ וַיַּשְׁלִיכוּ לְנַחַל קִדְרוֹן" (יד), ורק לאחר מכן חוגגים את הפסח: "וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי" (טו). על אף שרבים מהעם לא היטהרו לפני החג "כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ" (יח), יחזקיהו התפלל עליהם "ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד" (יח). הכתוב מסכם: "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בִּירוּשָׁלַ͏ִם אֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה" (כא).
חגיגה נוספת (כג-כז)
בסיום חג הפסח הוחלט לחגוג שבעה ימים נוספים: "וַיִּוָּעֲצוּ כׇּל הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיַּעֲשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים שִׂמְחָה… וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלָ͏ִם כִּי מִימֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֹא כָזֹאת בִּירוּשָׁלָ͏ִם" (כג-כו).
כתיבה: נתנאל שפיגל