מלכות אמציהו והריגת העבדים (א-ד)

אמציה מלך כשהיה בין 25, ומלך 29 שנים בסך הכול "וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' רַק לֹא בְּלֵבָב שָׁלֵם" (ב). הכתוב מציין שכאשר "חָזְקָה הַמַּמְלָכָה עָלָיו" הוא הרג את העבדים שהרגו את אביו, אך את בניהם לא הרג: "כַכָּתוּב בַּתּוֹרָה בְּסֵפֶר מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר לֹא יָמוּתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יָמוּתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יָמוּתוּ" (ד).

המלחמה באדום (ה-טז)

אמציהו גייס חיילים לקראת מערכה מול אדום, ולא הסתפק בחיילים מיהודה אלא גם שכר חיילים ממלכת ישראל. איש האלהים הוכיח את אמציהו על כך שהוא שכר חיילים מישראל, משתי סיבות. הראשונה: לא ראוי לחבור לממלכת ישראל החוטאת "כִּי אֵין ה' עִם יִשְׂרָאֵל כֹּל בְּנֵי אֶפְרָיִם" (ז). השנייה: ה' הוא זה שיכריע על ניצחון או הפסד במלחמה ולא כמות החיילים: "כִּי יֶשׁ כֹּחַ בֵּאלֹהִים לַעְזוֹר וּלְהַכְשִׁיל" (ח). אמציהו סילק את הלוחמים מישראל, על אף חרון אפם, ויצא ללחימה באדום. יהודה ניצחו במלחמה: "וַיַּכּוּ מֵהֶם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה" (יג). לאחר הניצחון אמציהו הביא את אלוהי אדום "וַיַּעֲמִידֵם לוֹ לֵאלֹהִים וְלִפְנֵיהֶם יִשְׁתַּחֲוֶה וְלָהֶם יְקַטֵּר" (יד). ה' כעס על אמציהו והנביא הוכיח אותו: "לָמָּה דָרַשְׁתָּ אֶת אֱלֹהֵי הָעָם אֲשֶׁר לֹא הִצִּילוּ אֶת עַמָּם מִיָּדֶךָ" (טו).

המלחמה נגד ממלכת ישראל (יז-כד)

לאחר הניצחון על אדום, אמציהו פנה ליואש מלך ישראל "לְךָ נִתְרָאֶה פָנִים" (יז). יואש זלזל באמציהו וכך נפתחה מלחמה בין ממלכת ישראל לבין ממלכת יהודה, שבסופה ישראל ניצחו: "וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו" (כב). יואש תפס את אמציהו ובזז זהב, כסף וכלים שהיו במקדש. 

אחרית מלכות אמציהו (כה-כח)

אמציהו, כמו אביו, נרצח "וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר בִּירוּשָׁלַ͏ִם וַיָּנׇס לָכִישָׁה וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה וַיְמִיתֻהוּ שָׁם" (כז). 

 

כתיבה: נתנאל שפיגל