בפרקנו משה מברך את שבטי ישראל לפני מותו. הברכות כתובות בצורה של שירה ולכן הן כתובות בצורה קשה עם מילים רבות לא מובנות וקשיים תחביריים. נעמוד על ברכת משה באופן כללי לכל שבט לפי סדר הופעתו בברכת משה.
הראשון שמופיע הוא שבט ראובן (ו). משה מברך את ראובן שימשיך להתקיים על אף מספר האנשים (=מתיו) הקטן.
משה מברך את שבט יהודה (ז) שה' ישמע את תפילתו ביציאה למלחמה: שהחיילים ישובו לעמם, ושיצליח במלחמה.
משה מבקש ששבט לוי (ח-יא) יזכו לשרת את עם ישראל נכונה ושה' יעניק להם הצלחה והגנה.
את בנימין (יב) משה מברך שהוא ישכון לבטח בנחלתו.
את שבטי יוסף, מנשה ואפרים (יג-יז) משה מברך בפוריות הנחלות שלהם ובהצלחותיהם הצבאיות.
שבטי זבולון ויששכר זוכים לברכה משותפת: הצלחה ועושר ב"עסקים".
שבט גד (כ-כא) לא זוכה רק לברכה שהוא יהיה חזק, אלא גם להוקרת תודה "בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד" – משה מודה לה' שהרחיב את נחלתו של גד.
שבט דן (כב) מתברך בכוח של אריה,
שבט נפתלי (כג) מתברך בנחלה פורייה,
ושבט אשר (כד-כה) גם זוכה לברכת בטחון ופיריון אדמתו.
פסוקים כו-כט מהווים סיום לברכת משה לשבטים, בהם משה מהלל את ה' ואת ישראל שה' הוא אלהיו.